|
שתיקותיך הלכו ותכפו
עד שהיו לרצף רועם
שהדיו כגלים נשברים
על החוף הסלעי.
יבשו את רוחי
כאדמה חרבה בבצורת
המצמיחה חריצים ובקיעים
ונשארת צמאה.
ואני כנחל אכזב
ממתין לגשם
שיזרום בעורקי
כנחל איתן. |
|
|
מה שהכי מעצבן
אותי פה זה שלא
נותנים לי
להתבטא בכלל...
מה כבר ביקשתי,
פינה קטנה, כמה
מילים...
בושה! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.