חודש עבר, הייתי אמורה ללמוד להסתדר-להתרגל כבר.
אז למה לא הצלחתי? למה זה עדיין קשה?
עדיין לא הפסקתי לכעוס על כך שהשארת אותי כאן איתם לבד!
ברור שאני מבינה אותך ושמחה בשבילך כי את במקום מדהים, כמו
גן-עדן, עושה רק כייף ונהנית מהעולם. עשית מה שאני כל חיי
רציתי לעשות וברחת הרחק מהמוטציות!
באמת שאני מבינה אותך, אבל העזיבה שלך פגעה בי קשה-נאלצתי
להישאר איתם לבד וזה ממש לא קל!
עד שנסעת, לא הערכתי אותך מספיק, לא ידעתי עד כמה את חשובה לי
וכמה אני אוהבת אותך! לא ידעתי או יכולתי לתאר לעצמי, שזה עד
כדי-כך!!!
אבל התברר לי שכן! חשיבותך בחיי היא גדולה מאוד ומאז שנסעת זה
כאילו חלק ממני נסע יחד איתך.
את כל-כך חשובה לי שאני לא רוצה לפגוע בך ולהרוס לך את הטיול
וכן מנסה לדחות את הקץ כמה שיותר בכדי שתמשיכי ליהנות מגן העדן
החלומי. אבל אני באמת מצטערת כי אני לא יודעת עוד כמה זמן אני
אצליח לדחות את זה ועוד כמה זמן אני אצליח להחזיק מעמד למענך.
אני יודעת שברגע שאני אעשה זאת, את תשנאי אותי, תכעסי עליי בלי
סוף וכמובן שלא תצליחי להבין את חוסר האיפוק שלי ואת הסיבה שלא
יכולתי לפחות לחכות שתחזרי. אני אבין את זה-באמת! אבל כמו שאני
אבין, נסי גם את להבין אותי באיזושהי דרך... לא יכולתי יותר!
מצטערת...
רע לי מאוד מכל הכיוונים, לא נשאר משהו בעולם שעושה לי טוב
ויכול להחזיק אותי כאן.
מצטערת עד מאוד! סלחי לי בבקשה... אני אוהבת אותך ותמיד אוהב.
למרות שפיזית אני כבר לא אהיה כאן, נפשי תמיד תהיה בקרבתך. אני
אשמור עלייך ואעזור במה שרק אוכל.
אל תדאגי ואל תבכי-עכשיו יותר טוב לי, אני מאושרת בפעם הראשונה
בחיי.
תמיד כאן-איתך...

                 אחותך הקטנה.