הסיפור שלי מתחיל ביום הכי נורא בחיים שלי...
הלכתי לישון כמו כל ערב ... בערך בסביבות 12...
תמיד היה את החשש הזה שזה יבוא... אבל בחיים שלי לא חלמתי שזה
יגיע... במיוחד לא אלי! איך? איך אני אמורה להתמודד עם זה ?!
אני בחיים שלי לא התמודדתי עם כזה דבר ! מה עושים? איך
ממשיכים??
אני אתחיל מההתחלה.
כמו שאמרתי הלכתי לישון בסביבות 12 בלילה כמו רוב לילותיי מן
שיגרה כזאת הולכים לישון, קמים, בצפר, הביתה, קניון וכך הלאה
אבל הלילה הזה ממש לא היה השיגרה שלי הוא היה ההפך מכל שיגרה
הוא סיפור שמספרים שקרה למישהו שהחבר שלך מהכיתה השכנה
מכיר..!
ישנתי שינה צלולה... שינה עמוקה של עייפות. אם רק הייתי יודעת
מה מתקרב. בערך בסביבות 4 בבוקר הטלפון צלצל. נדרשו לפחות 3
סטים של צלצולים חוזרים עד שמישהו ענה.
הייתי חצי ערה במיטה ..! הקשבתי מעומעמת למה שקורה למטה! היה
שקט.
אחרי כמה דקות שיחה שמעתי את השפורפרת מונחת ואבא עלה אלי לחדר
עם אמא הדליק את האור... התיישבתי על המיטה והתחלתי לדאוג משהו
קרה משהו רע קרה אני יודעת אבל למי?!!
סבתא ?! אולי  אחותי?? מי?..
זאת מיטל.
היא...
שקט היה שקט מפחיד!!! צורם בחיים שלי אני לא אשכח את הצליל
הצורם הזה של השקט. רגע לפני  שאבא פתח את הפה ואמר:
היא...
התאבדה .
הסתכלתי על אבא ואז על אמא... לא יודעת בדיוק איך להגיב מחכה
כמה שניות אולי זה חלום אולי אני יתעורר עוד כמה זמן וילך
לבצפר כרגיל... לשיגרה... אולי עובדים עלי... אבל לא... עברו
כבר כמעט שתי דקות
הרגשתי את הכאב הכי צובט בעולם! הרגשתי כאילו הפילו עלי את
המשא הכי כבד שאפשר להפיל על ילדה בת 16
החברה הכי טובה שלי... חברת הנפש..!! אין עוד כזאת בחיים
שלמים!
מתה... ועוד התאבדה!
פרצתי בבכי של כאב ! שאני לא מאחלת לאויבים הכי גדולים שלי
לבכות אותו כל כמה דקות של בכי רצוף הרגע הקטן הזה של נשימה
גדולה בשביל ליצור עוד דמעות בשביל להוציא!  הנשימה הזאת מחייה
את הכאב שוב ושוב..! כי כל פעם מבינים מחדש מה קרה ושוב הבכי
חוזר. התלבשתי התארגנתי ידעתי שזה הלילה האחרון שאני יישן באמת
ידעתי את זה ידעתי לאן נוסעים ידעתי הכל חוץ מזה שהיא באמת
מתה...
רק אחרי כמה שבועות מתחילים עם האשמות והסיוטים עכשיו זה רק
השוק...
הייתי בשקט, דממה בשלב מסוים לא היה לי אפילו כוח לבכות...
ראיתי את העייפות של אמא ואבא, ראיתי את הכאב שלהם וזה הפריע
לי.
ראיתי שהם דואגים לי.
לי זה לא קורה.
מאז עברו ימים, שבועות, חודשים וזה אותו כאב.
אנשים מסתכלים על אנשים שאיבדו יקרים וחושבים שאחרי כמה חודשים
מתחילם להתגבר
אז לא... זה אותו כאב כמו בלילה ההוא.
אני לבד עכשיו,
אני הולכת לבצפר כל יום מחדש ומצפה לראות אותה שם. יושבת ליידי
...
וצוחקת... ובוכה ומתאהבת!
ופשוט שם איתי!
אבל היא לא
וזה כואב כל יום שעובר מחדש!
כל יום שאני נכנסת לאותה כיתה מקוללת לאותו הכיסא שלה שאף אחד
לא מעיז להזיז! אותה כיתה מקוללת שמסתכלת עליי בעיניים מוזרות
כשאני מלטפת את הכיסא שלה,
כשאני מתגעגעת!
מותר לי!
לפעמים אני חולמת עליה, שהיא חוזרת אלי...
זה קצת מפחיד אותי, אבל זה משמח.
זה מנחם שאולי היא עוד קצת פה...
היא הייתה רוצה להיות איתי כאן בשביל שאני לא אבכה. היא הייתה
עושה הכל בשביל שאני לא אבכה אם היא הייתה בחיים!
אני יודעת!
אני זוכרת!!
אני לא אספר לאמא או לחברות שלי אם אפשר לקרוא להן חברות אז
נכון הן חיבקו אותי כשבכיתי,
אבל לעולם לא יהיו לי חברות! חוץ ממיטל..!! לעולם!!!!
אמא שלי רק תנתח אותי או תשלח אותי לפסיכולוג או פסיכיאטר
שיגיד שזה תופעה ידועה בין אנשים שאיבדו קרובים להם ואין לי
זין סליחה על השפה לעבור את כל השיט הזה עכשיו.
קל להגיד שעכשיו הדברים לא יהיו אותו דבר...
אבל לא באמת חושבים ככה! תמיד מקווים...
חבל.
כשחזרתי מבצפר מצאתי איזה מחברת שלה... נגעתי בה מיששתי את
החריטה שהעט שלה השאיר בדף...
למה?? למה הייתי טיפשה ולא ראיתי את זה ?!
למה היא טיפשה! אם היא הייתה מספרת לי מה היא מתכננת ... הייתי
צועקת עליה שלא תדבר על זה אפילו..! ילדה טיפשה שכמוני ! חברה
נוראית!
אז הנה הגיעו הרגעים של האשמות והסיוטים ידעתי שזה יבוא...
כולם אמרו שזה יבוא...
לא ידעתי שזה כל כך יכאב..
אני יושבת וחושבת למי זה הכי כואב..
לאמא שלה? שילדה אותה שגידלה אותה!
לסבתא שלה?  לאחותה?
או לי.
אשת הסוד שלה..
או לפחות ככה חשבתי..!
עשינו הכל ביחד היא הייתה הבנאדם הכי מדהים שקיים.!
היא עדיין כזאת..!
אני לא רוצה ללכת לקבר שלה..אני לא רוצה להשלים עם העובדה
שהיא..
מתה.. עדיין קשה להגיד את זה !! שלא לדבר על לחשוב על המילה
הזאת,
אף פעם לא הייתה לה משמעות כל כך חזקה ! תמיד השתמשנו בה
כקללה..! אולי אפילו הכל קרה בגלל שמישהו סתם מישהו קילל
אותה.. "שתמותי אמן" ובמקרה אלוהים שמע והגשים את זה ..!
הכל בגללו...! הכל..!
אם אני ילך לקבר שלה אולי היא לא תבוא אלי יותר..
ואני לא מתכוונת לחלום.. אולי זה הכדורי הרגעה שגורמים לי
להזות אבל אני רואה אותה,
והיא עומדת בפינה בוכה
מפחידה אותי.!
מפחידה אותי שאני לא יכולה להתקרב לנגב לה את הדמעות ולהגיד לה
שהכל יהיה בסדר.
כי כלום לא יהיה בסדר ..!
מה כבר יכול להיות בסדר היא לא כאן יותר איתי..
נישארתי לבד.!
לכולם יש חברים טובים שמלווים אותם בחיים אפילו לאנשים הכי
חננים מגיעלים או סנובים או אפילו רעים..1!
ורק לי .. אין אף אחד..!.
השם שלה באי סי קיו..
נשאר אדום.... היא כבר לא נכנסת און ליין.!
פתאום ההיסטורי שלנו שם כל כך מפחיד וצורם!
מפחיד לקרוא את זה ולהתגעגע עוד יותר..! להיזכר זה האויב שלי
הזיכרון שלי איתה הזיכרונות הטובים ! כל כך הרבה זיכרונות
טובים
אפילו הרעים נהפכו לזיכרונות!!
שיגוועו בקרוב! בקרוב כל זיכרון יחרט רק בשביל לשמר אותו.. שלא
ייעלם כמו עוד דברים .!
כמו הריח שלה.!
התמונה של החדר שלה..
הקול שלה שמהדהד בי..
העיניים שלה שחודרות אלי
והצחוק המתגלגל שלה מעוד בדיחה שסיפרתי..
אני זוכרת אך רצית לגדול ולהיות גדולה ועשירה ומאושרת.
כל זה לא יקרה ...
ובגלל שאת הפסקת את זה ! בגלל שאני לא ראיתי את זה !
פעם אמרת לי שאת לא רואה את עצמך גדולה ואני חייכתי ואמרתי כן
גמני פשוט לא מצליחה אין לי כזאת תמונה בראש .!
פתאום יש למשפט הזה משמעות חדשה לגמרי
אני כועסת עלייך..! אני שונאת אותך על מה שעשית  לי ! הרסת לי
תחיים!!
הרסת אותם !!!!!!
אבל אני אוהבת אותך...
בגלל זה זה כואב..! וממשיך לכאוב...
כמה זמן יקח עד שאני יחזור לחיות?!
והכול בגללך....
מיטל.!!
הכול.
תמיד אנשים  אומרים שהם מרגישים שהם לבד..!אף אחד מהם לא באמת
יודע מה המשמעות של זה ..
לבד.
אי אפשר אפילו להסביר את זה
אני כבר לא יישנה בלילה,
אני שומעת כל שניה שעוברת..
ובכל שניה כזאת את שם במחשבות שלי
אני כבר לא מדברת עם אף אחד, את רואה מה עשית לי?! את
מאושרת!!! העיקר שאת ברחת! השארת אותי מאחור..! איזה מן חברה
את!?!
הלב שלי ריק.! פשוט ריק.
לא נשאר לי כלום! ההורים שלי עד לפני שמתת לא היינו מדברים
שיחה אחת נורמלית בלי צעקות פתאום הם מתחשבים בי ואוהבים אותי!
את זוכרת שסיפרתי לך על כל המריבות שלי איתם עד כמה קשה לי!
תמיד אמרתי לך שבלעדייך אני ימות.. עכשיו אני רק פוחדת מהמוות
שלקח אותך..!
החברות שלי..! אנשים כמו "החברות שלי " אם אפשר לקרוא להם ככה
איתי רק בשביל שיוכלו לישון בלילה ולהגיד לעצמם שעזרו למישהו
מסכן.!
לפעמים אני מצטערת שהייתי שלך ! אולי בכל הפעמים שרבנו וכמעט
הפסקנו להיות חברות היינו פשוט צריכות להיפרד! אולי זה לא היה
כואב כל כך..! אולי?
אני לא ילדה שמתמודדת עם מוות! אף פעם לא הייתי ! סבתא שלי
חייה תודה לאל משני הצדדים וסבא שלי ודודים שלי וכולם ..!
ורק את מתת..! זה לא הגיוני..! אני מרגישה  כאילו מישהו אחר
תפס את הגוף שלי..!
למה למה זה קורה לי!
אהבתי אותך מיטל! את לא מתארת לעצמך כמה אפילו אני לא ידעתי
כמה שאני אוהבת אותך רק כשהלכת.  אני צריכה אותך פה .. לנגב לי
את הדמעות להגיד את הדבר הנכון ולשכנע אותי שיהיה בסדר גם אם
זה שקר מוחלט..! לעשות לי הרגשה טובה רק לכמה רגעים..
כואב לי..
כואב  לי לחשוב עלייך..!
בבקשה מיטל ..
תחזרי...
למה ברחת? יכולתי לעזור לך לא ידעתי שכל כך כואב לך.!
סליחה.
עכשיו אני משלמת  את המחיר
עכשיו לי כואב..
כאב בלי מילים ובשלב מסוים אפילו בלי דמעות..
פשוט
כאב
אני פתאום מסתכלת על זה ... בהתחלה הזמן ניראה עובר כמו נצח ..
כל דקה כל שנייה נספרת נשמעת..
עכשיו .... עכשיו זה פשוט עובר.. הזיכרונות... הזמן ... כל כך
מהר.. הדקות השנים..
את עדיין בראש שלי מתי כבר תצאי?..
לפני כמה ימים איזה בחור מהשכבה שלנו התחיל איתי.. אם היית
רואה אותו היית בשוק מהיופי שלו.
היית אומרת לי ללכת עליו והיינו מדברות שעות לתוך הלילה כמה
שהוא חמוד..
בלעדייך כלום לא שווה  אין טעם ... אז אני יהיה איתו עם מי
יהיה לי לדבר ולחלוק תשמחה ואת האהבה ?
הזמנית.... וכשזה יקרה את כבר לא תהייה כאן לעזור. לי.. אף אחד
לא יהיה .
העולם הזה .. אנשים מתעסקים כל הזמן בדברים כל כך טיפשיים כל
כך שטחיים מראה , פוזות..
עד עכשיו גם אני הייתי חלק מהעולם הזה ... ואני רוצה להיות אבל
אז הכל היה תמים .. המוות.. החיים...
זה כבר לא שווה שדברים יותר מידי כואבים.
כבר עבר הרבה זמן מאז שאת  לא איתי.. ואני עדיין בוכה עלייך
בלילות..
הגעגועים אוכלים אותי מבפנים. צורמים שורפים תחזרי !!!!!!!!!!
יותר מידי זמן!!!!!
אני לבד.. אני לבד בחדר.. לבד בבית.
לבד בעולם לבד בנשמה.. רק רסיס מאלוהים עדיין נשאר.. הפסקתי
להתפלל.. זה לא עוזר...
אבל אני עדיין מאמינה.. שום דבר אחר חוץ מאלוהים לא יכול ליצור
כזה כאב כזאת אהבה ..
כזאת שנאה .... לעצמי...
די ..... אני בהמתנה.. שתחזרי אחרת............. כלום לא יקרה
..
אני לא יגדל  אני לא יהיה..
מיטל..
השם שלך מעביר בי צמרמורת.!!!
אני מסתכלת בתמונה שלך.. אוי כמה זמן עבר אותו כאב של הלילה
ההוא..
שחכת אצלי תחולצה שלך..
היא עדיין בארון מחכה .... ללא נודע.. כמוני...
תמיד הייתי מסתכלת על כולם... איזה אומללים מה יש להם בחיים??.
לי יש הכל
הורים אהבה ... משפחה חברים... והיה לי את מיטל..
מיטל.
עכשיו נשארתי גלמודה בודדה ...
הורים לא יודעת מה לעשות עם עצמם איך עוזרים לילדה שלא מצליחה
לקום... אני נכה... רגלי קרסו מתחתי...... אנשים רגילים לא
יבינו שזה שאני הולכת .... רצה.. מחייכת אז אני עדיין כואבת..
אני בעצם שקועה באדמה.......
אמא, אני שומעת אותה מקשיבה לבכי שלי מבעד לדלת ובוכה עלי
בלילות...
אבא הפסיק לדבר  מסתכל עלי בעיניים כואבות אפילו הם רואים
שהלכתי לאיבוד...
איזה צרות יש לאנשים בחיים? אהבה שלא התממשה ריבים עם הורים !
אין חברים??  ועל זה מחלטים לסיים תחיים?? שלי הסתימו. בגלל
שהחברה שלי החליטה זה בעיות!!
אחרים רוצים למות.. זה קל אני.. רק רוצה לחיות..
החיוך שלי? לא חיוך אמיתי אם מסתכלים מקרוב..
אך אחד לא יבין תכאב שלי גם כאלה שעברו כאב דומה... שלי שונה
הוא שלי..!!!
אנשים יקראו תמכתב הזה יגידו מסכנה וכמה שזה נורא ויחזרו
לחיים שלהם לשיגרה .. רק אני  אני כאן  תקועה.....
במעגל שלא מסתיים של כאב.. של געגוע..1! שרק מתגבר ומתמשך...
הייתי ילדה  כשמתת הילדות הזאת נעלמה. אני מקווה שטוב לך עכשיו
שלפחות החיים האבודים שלי שווים את החיים הטובים שאחרי המוות
שלך....  לא תיארתי לעצמי שקיים כזה כאב..
כזאת אהבה.
אני רוצה לצעוק את השם שלך הכי חזק בעולם ולא להפסיק!!!!
אבל אי אפשר .. אין למי. אין איפה..
אין איך... זה לא יוצא.......... מחשבה עלייך פשוט כואבת מידי
! אבל כמה אפשר להדחיק כמה עמוק? עד שיהיה אפשר להעלים?...
זה עדיין בתוכי זה לא משנה דבר.. זה רק משנה אם רואים או לא
אבל ככה זה ניראה רק מרחוק.
אני שומעת תשירים שלנו .. שהיינו מזדהות וצוחקות יחד.. אבל רק
תעצובים.. השמחים פשוט יותר מידי כואבים .
מיטל כבר אין מילים רק דמעות
צביטה בלב.
אני רוצה לחיות. אני רוצה לצחוק אני רוצה להנות לשמוח
לגלות.!!! זוכרת כמה תכננו מה  נהיה כשנהיה גדולות! אני רוצה
להתרגש.... להתאהב..
להיזכר ולעצום תעיניים . ולגלות שאת כאן . וזיכרונות רק
יתווספו לאלבום התמונות של חיינו..
שמחשבה עלייך תעלה לי חיוך ולא דימעה.!!!
אני רוצה לגדול..
אני רוצה ילדים אני רוצה להיות אמא..
חלק מהורים אבל אי אפשר . כי אני תקועה והכל כל כך רחוק..
כשהלכת השארת מולי חומה שלא נותנת לי לעבור.
אני רוצה.!!!!
אבל לא מצליחה...
תנסו לדמיין שאתם מנסים לקום ומשהו פשוט כבד מושך אותכם
למטה.!! כל כך חזק שבשלב מסוים תפסיקו לנסות. אלה החיים שלי
שמושכים אותי מטה מטה אל התהום.. זה הכאב שלא  מסתיים..
מיטל..