היא הייתה המלאך שלי.
תמיד תמכה, עזרה והייתה שם.
ילדה יפה יפה עם שיער שחור ארוך ארוך ארוך ועיינים ירוקות
כחולות שטמנו בתוכם את כל הצבעים בעולם. העיינים היפות האלה
שעדיין חקוקות בזכוני, העיינים האלה שהבעיו את כל מה הרגישה
וכל מה שרצתה להגיד.
עד שהכרתי אותה לא האמנתי בקשר אפלטוני. האם דבר כזה יכול
להיות ששני הצדדים לא ימשכו לצד השני ולא ירצו במיוחד לאור
העובדה שהם כ"כ קרובים? ובכן אותה ילדה יפה יפה מתוקה מתוקה
שאהבתי כ"כ הוכיחה לי שקשר כזה יכול להתקיים וכשהוא מתקיים הוא
החיבור החזק ביותר בין שני אנשים.
החיבור שאינו ניתן לשבירה, אלא עם כן הקשר נהפך לקשר אחר ודבר
זה שובר אותו מידיית. אבל באופן מפתיע דבר זה לא קרה ובמשך
שנתיים, השנתיים הכי טובות בחיי, היינו הידידים הכי קרובים היא
הייתה הבנאדם הכי קרוב אלי.
יום אחד היא הזמינה אותי למסיבה איתה ועם הבחור התורן, שכן
יופייה היה מדהים ותמיד היו לפחות שלושה בנים שרצו אותה באותו
הרגע.
אבל כהרגלי סירבתי לאור העובדה שאיני אוהב להיות גלגל שלישי.
נשארתי בבית רואה סתם איזה סרט מטופש בטלוויזיה ובנתיים המלאך
שלי חוגג במסיבה.
הבחור התורן כנראה לא היה מספיק חכם בשבילה כי עובדה שבסופו של
דבר בחר לשתות באותו הערב וכנראה שהמלאך שלי גם לא הייתה כ"כ
חכמה שכן הסכימה לנסוע איתו באותו הערב.
וכך הבנאדם הכי מתוק וטהור בעולם הזה מת, מת בתאונה שמעורבת
בחור תורן, הרבה אלכוהול, מכונית אחת הרוסה ותהום עמוקה שנפערה
בליבי.
לך, היית המלאך שלי, ולא אשכחך לעולם.
                                             אוהב עד מאוד,
אני