אלעד לישנא / אורי צבי גרינברג |
ושוב בחדרי,
בשעת לילה
ראשי, ספון בכתביו
מילותיו למולי
אל מול ראשי - מרקדות.
ואני, איתו
ואיתם
בלילה-כולו-גוי
גוילים נשרפים
אותיות הפורחות.
משם במעוף,
לסיני הבוערת
בוערת.
שרפים וכרובים
נגינתו של עוגב.
וחזרה אל סבי
המלמל לו בשקט
מעל מיטתי
ארץ גרממיא
תחילת ירח אב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|