היה היה ילד קטן, ילד רחוב, ילד שובב, ילד שכל דבר אהב, לא היו
לו לחם או חלב, לא היו לו קרובים או משפחה, לפחות לא שהוא
ידע.
לא היו לו פינוקים או צעצועים, אך הדבר שרצה יותר מכל היה
חברים.
אך מי היה רוצה להיות חבר של ילד רחוב, מלוכלך, מטונף ולא
מחונך.
כל אחד לילד לעג, כל עובר וכל שב.
יום אחד ביום קודר ורטוב הלך לו ילד הרחוב עצוב, בתקווה שאולי
ימצא מקום אחר, אולי מקום טוב יותר, מקום שבו אנשים יראו את מה
שבפנים, מקום יותר טוב.
הוא הלך והלך והלך ולעולם לא שב.