אני מת, מכל החזרות,
מכל מה שביקשת ממני,
אני מת, מכל המריבות שהיה ביינך לבייני,
אני חי, על כל דקה, שאת אומרת שאני צודק,
אני טיפש, שלא ביקשתי ממך, לעזוב,

אני מכיר, מקום מצויין, אני בורח אחריי שאת מסלקת,
אני חושב מחשבות מגונות, כשאני יושן איתך במיטה,
אני שומע, את הצחוק שלך, כאת הולכת אל השירותים,
וקראתי את היומן, כתוב שם שאת בוכה מבפנים,

אז למה את לא נפתחת, מכל המובנים,
ולמה את שוכחת, שיש לי רגשות מבפנים,
אז למה את לא נפתחת, מכל המובנים,
והיינו יכולים להשלים, ולחיות סוף סוף את החיים,

אני שומע קולות של צרחות,
כשאת באה לבית שלו,
את צועקת עליו ואומרת לו
שאת לא יכולה לעזוב,

אז אוהבת אותי אבל, אני לא יכול להגיד כנ"ל,
כי אני שונא אותך, במובן הטוב של המילה,

אז למה את לא נפתחת, מכל המובנים,
ולמה את שוכחת, שיש לי רגשות מבפנים,
אז למה את לא נפתחת, מכל המובנים,
והיינו יכולים להשלים, ולחיות סוף סוף את החיים,