"תמשיך, נו." הוא אומר לי. ככה, בפשטות, כאילו זה עניין של מה
בכך, כאילו הוא לא יודע שגם ככה קשה לי, ואני רוצה להסביר, אני
רוצה, אבל כל מה שיוצא לי זה- "אני פטריוט, זה למה! מה לא
ברור?!"  אבל לא נראה שזה מספיק לו. למען האמת, גם לי זה לא
היה מספיק אם הייתי במקומו, אבל מה אני יכול לעשות שאוצר
המילים שלי בעברית שואף ל-15  מילים?! מזל שפטריוט זו מילה
אוניברסלית...  גם כן מזל...
הוא לוקח כמה נשימות עמוקות ושואל שוב- "אסף, אני מבין שאתה
חדור מוטיבציה ויש בך רצון עז לשרת את המדינה, אני רק לא מבין,
איך לעזאזל קישרת בין אהבת המדינה לרצח" וקולו גובר - "כן אסף,
אתה ביצעת רצח!"
קיימים פערים ביני לבין סגן אלוף דרור, הן מחשבתיים, הן
פיזיולוגיים,  אבל בעיקר פערי תקשורת. איך אני מסביר לבחור הזה
שיושב מולי, שגילו בערך כגילי, שאני בסה"כ ניסיתי להגן על
המדינה, להגן עליה מאנשים כמוהו, שלא מבינים את חשיבות המילה,
שלא מבינים שמילים חזקות ממעשים.
איך שאני מסתכל על פרצוף הדוב שלו, בא לי לגמור גם אותו, פשוט
ככה, אחיזת "נלסון", ובשניות הוא שוכב ללא הכרה על הרצפה. באמת
שרציתי.  התאפקתי.
"הוא קילל מדינה" אמרתי. זה מה שיצא. רציתי להסביר שהחרא הקטן
הזה  עזב עמדת שמירה באמצע ואני הלכתי לחפש אותו. רציתי להסביר
שמצאתי אותו כעבור 10 דקות מעשן עם חבר ליד המטבח. רציתי
להסביר שלא עושים דבר כזה, ומחבל יכול היה להגיע ולרסס חצי
בסיס בזמן הזה, רציתי להסביר שבסה"כ אמרתי לו לחזור מהר לעמדה.
רציתי להסביר גם שהזבל הזה ענה לי  ב-"תזדיין אתה, גרישה,
בוריס או איך שלא קוראים לך, ותזדיין המדינה הזאת, ויזדיינו
החיילים שישנים עכשיו, אבל במיוחד אתה. תזדיין, אתה מבין מה זה
אומר, נכון?!"  ובאותו הרגע לא יכלו לעצור אותי גם גדוד של
חיילים.
רציתי להסביר לו.

אני בן 30 עוד מעט, עזבתי חיים שלמים ברוסיה, משפחה וחברים. לא
חסר היה לי שום דבר, ודבר לא הפריע לי מלבד ההרגשה שאני צריך
לממש את הייעוד שלי, שאני יכול לעזור, שאני צריך לבוא ולתרום
את חלקי למדינה הזאת, שאותה ראיתי עד אז רק בחלומות. והדרך הכי
טובה שאני מכיר היא בלחימה,  בצבא, הרי גם ברוסיה הייתי בצבא,
ב"ספץ נאז".
אפילו שיניתי שם, הכל כדי להיות שייך.
ורציתי לומר לו הכל, פשוט לשפוך את הלב, לא להחסיר פרט, אבל מה
אפשר לעשות שכל מה שיוצא לי מהפה זה -  "אני פטריוט"?!