הלכתי לדרכי
ואתן לדרכיכן
עזבתי את נשמתי-ארצי,
-עזבתי. עזבתי אתכם.

טלפונים, מכתבים
אין סוף לגעגועים
מחשבות מטורפות- רק איתכם רוצה להיות.
עצב, עצלות
הכל חושך  ובדידות.

אני חיה בעולם אחר
מבחוץ מחייכת
ומבפנים אני נשברת
העיניים נוצצות
הדמעות כבר מתקרבות
אבל לא, אסור לוותר, אסור לבכות.

אני ממשיכה בדרכי,
הפעם למקום חדש, שונה, אחר,
עוצרת נשמתי,
אבל אין מה לעשות, אי אפשר להישבר

אני חוזרת למקום שממנו באתי
מנסה להמשיך את דרכי מהנקודה שבה עצרתי
אבל הדרך כבר המשיכה בלעדי
יותר משנתייים שנעדרתי, הכל, כבר מאחורי.

אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה
לחיות את הרגעים שעוד לא חוותי
לחזור לעבר שלא בכולו הייתי
ושוב אני קצת מבולבלת
והעיניים עוד נוצצות, מתאפקת שלא לבכות
לא יודעת אם מאושר או מעצב
רק מנסה להיתייצב, להיכנס למסלול, לשמור על קצב.
והנה, שוב אותן דמעות באות,
אבל אסור לי לוותר, לא... אסור, אסור לי לבכות...