אני בפנים עכשיו, משחקת סוליטר ושומעת שירים של שנות השמונים
ברדיו, הקליטה קצת משובשת.
מביטה מהחלון ורואה ילד רוסי שמפחד למות לבוש מעיל עור ומכוון
אקדח לראש של בן-אדם מזיע שעומד על הברכיים, לרוסי יש מצית
בכיס השמאלי של הג'ינס ושאר הכיסים שלו ריקים, הוא נזכר איך
התחיל לעשן כשאמא שלו נפטרה מסרטן אחרי שהם עלו לארץ, מפה לשם
הוא התחיל להזריק וכבר נגמרו לו הורידים כמעט בכל הגוף, הוא
שומע כל הזמן צלילים בראש כאילו הוא במועדון, רעש בלתי פוסק
והוא לא יודע איך להשקיט אותו. הרוסי פותח עיניים ורואה
שהבן-אדם ברח, הוא כבר לא זוכר איך הגיע האקדח ליד שלו, הוא
זורק אותו ומתחיל ללכת ברחוב. רחוב מלוכלך ביפו, האורות
היחידים שדולקים הם של מכוניות שעוברות ושבות כל כמה דקות, ליד
כניסה של חנות צילום שוכב נרקומן חצי מעולף שכל המשפחה שלו
נהרגה בתאונת דרכים, הוא מדבר עם זונה צעירה ממוצא אתיופי
שמציעה לו מציצה תמורת עשרה שקלים, הוא מכיר אותה בשמה ואומר
לה לעוף משם. הרוסי מסטול, הוא מסתכל על המדרכה ורואה שאלפי
נמלים מתחילות לטפס לו על הגוף ורוצות לאכול לו את המוח, הוא
צועק ומרביץ לעצמו, הנרקומן ממלמל לעצמו משהו לא מובן. הרוסי
חושב שהוא הרג את כל הנמלים, הוא יורד במדרגות שמובילות למקלט
בצד הרחוב, מבפנים נשמעת מוזיקה שמזכירה את הצלילים בראש שלו,
בומים וסינטיסייזר, הוא נכנס פנימה, שומר ראש שואל אותו מה הוא
רוצה, הוא מקלל ברוסית וחוטף אגרוף.
הרוסי מתעורר עם ידיים קשורות כשהוא עומד על הברכיים, מרים את
הראש ורואה את עצמו מכוון אליו אקדח, עוצם עיניים ושוב פוקח,
עכשיו הוא שוכב במדבר, מסתכל על עצמו ורואה נחשים על כל הגוף,
הוא לא זז, מפסיק לנשום, הם נראים לו ארסיים, עוצם עיניים,
פוקח, הוא בבית שוכב על הספה בסלון, אמא שלו נכנסת עם מגש
ועליו ארוחת בוקר, "אמא, תפסיקי לעשן, בבקשה." הוא אומר לה,
"בסדר." היא מחייכת ומגישה לו את הארוחה, הוא אוכל מהר ונרדם.
הרוסי מתעורר ברחוב המלוכלך, שוכב ליד חנות הצילום, מסתכל לקצה
הרחוב ורואה את הנרקומן מתקדם לאט, "רוצה מציצה בעשר שקל?" הוא
שומע קול מוכר, "תעופי מפה גודניש, יא זונה מסריחה." הנרקומן
מתחיל לצעוק ולהרביץ לעצמו, "אין שום נמלים." הרוסי ממלמל
לעצמו.
המצב של הסוליטר מתדרדר, אני חושבת לפרוש אבל נותנת לזה עוד
צ'אנס, "באוטו אנחנו מקליקים ת'עניניים." אני חושבת שהבנתי את
זה באלף פעמים הראשונות. הרוח קרה, אני סוגרת את החלון והולכת
לישון קצת בסלון מול הטלוויזיה. אני מתעוררת בבוקר, אמא נכנסת
עם מגש ועליו מונחת ארוחה עסיסית, "בוקר טוב גודניש, תתעוררי
ותאכלי קצת." מהפה מתנדנדת לה סיגריה, אני מבקשת ממנה להפסיק
לעשן, היא מחייכת ומסכימה איתי, "אמא, יש לך עשרה שקלים? אני
צריכה לקנות קצת דברים לבית-ספר." שאלתי והיא אמרה שאין לה
עכשיו, אני הולכת לנסות את מזלי ברחוב.