באשמורת אחרונה
כשהלילה הגווע יוצק, ביד רועדת,
כאב טהור על הקירות
אפשר
לשמוע את נקישת טבעת העבדות
סוגרת על צוואר -
מעל תקליט שחור של מריאן אנדרסן
ולחשוב על משורר זקן שדימוייו
מעלים עובש במהירות
של 33 עד 78 סיבובים בדקה.
לראות את אבי בהליכתו
סוגר בצעד מדוד
את המרחק בין עגלה עם סוס
לעשן הסילון, מבחין בדרכו
בקורי עכביש זורחים עם שחר
ולא משגיח באלקטרונים זוהרים
בקופסאות מתכת.
להביט על הגוויות בשדות
השקיעה האדומה
ולחבק את הארפו, צ'יקו, גרושו וזיפו.
למלמל שירים ובלדות של מאנגר, לבכות
איתו בקבוק יין עד מות הלילה.
ללחוש בין המצעים: הכניסיני תחת כנפך
לצמצם אישונים באור הנובע
משירי צעירים
להפשיל בזהירות את המילים הקרות
מעל הגופות העירומים
ולגלות שהחום עודנו כאן.
|
