אני מביטה בו....
בוחנת מכל זוית אפשרית...
שולחת יד מהססת...
ומתחרטת.

שוב מביטה ומהרהרת...
מנסה להחליט אם כדאי...
אולי הפעם זה נכון?
אולי הפעם אני לא אתחרט?
אולי הפעם זה אמיתי?
ואולי לא...

ביני לביני אני מגיעה להחלטה.
שולחת יד...
מזמינה אותו...
מכוונת אותו...
מאותתת לו כמו מגדלור שמזמין את הספינה לעגון בנמל.

ולא.