|
אני מביטה בו....
בוחנת מכל זוית אפשרית...
שולחת יד מהססת...
ומתחרטת.
שוב מביטה ומהרהרת...
מנסה להחליט אם כדאי...
אולי הפעם זה נכון?
אולי הפעם אני לא אתחרט?
אולי הפעם זה אמיתי?
ואולי לא...
ביני לביני אני מגיעה להחלטה.
שולחת יד...
מזמינה אותו...
מכוונת אותו...
מאותתת לו כמו מגדלור שמזמין את הספינה לעגון בנמל.
ולא. |
|
|
אנחנו הפרקט
המאובק עליו
ניצבת בגאון
הבמה
הסתדרות
המשוררים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.