הזמן: יום חמישי בערב
המקום: ביתו הקט של רואה החשבון הנודע כחבר מועצת מעלות-תרשיחה
והסביבה: מר שוורץ!
דמויות: רואה החשבון הנודע, טלפון, כרית
אוירה: אופוריה של מסיבות אסיד

חבר מועצה שוורץ, המלמד גם כלכלה בזמנו הפנוי, התעורר מחיבוק
כריתו (פו הדוב המקורי), גירד את מצחו ואחורי הבוקסר (פרחוני),
הסתכל על השעון שעונד דרך קבע על ידו הימנית (בעיית דיסלקציה
קשה-עוד לא החליט אם הוא ימני או גידם...), חשב לאיטו: "חיה
הזאת... אחלה שעון נתנה לי", אבל עדיין נזכר ברגשותיו העמוקים
הטבולים בשנאה... "איך יכלה ללכת באמצע הפאזל (1524 חלקים מודל
34', העותק היחיד כיום)??? "חיברנו רק 567 חתיכות, ואפילו עשר
כוסות היין הלבן (חצי-יבש, בציר 93') מתוצרת יערות הגשם
בברזיל, לא הצליחו לעלף אותה כדי שאבצע בה את זממי... כבר 137
ימים ללא הבוקר שאחרי..." כל אלו עלו במחשבתו בעודו ניגש
למכונת האספרסו החדשה, שרק אתמול קבל באקספרס (חבל שחיה לא
טעמה את זה... היא הייתה אוהבת... חשב לעצמו). אך בעוד הוא
מקציף את החלב במומחיות רבה, הטלפון צלצל את השיר החדש של
גבסו... הוא רצה לרקוד... הוא אהב את השיר... אך הוא אסף את
עצמו, וקטע את גבסו מסלסולי קולו הערב כל כך. על הקו הייתה
האחראית על החינוך במעלות-תרשיחה והאיזור...

"מר שוורץ, לא הגעת לישיבת המועצה היום (שמונה בערב כרגיל),
שתי כיתות הלימוד שלך מתלוננות שלא החזרת מבחן כבר שלושה
חודשים (מבחן המתכונת, הבגרות כבר נעשתה), ואתה מאחר בהגשת
דו"ח המס השנתי"
מה יכל להגיד לה? הוא לא יכל לספר על הערב עם חיה, שהסיבה שלא
הגיע היא כי חשב שפה זה נגמר, היום הוא יפרוק את תסכולו המיני.
כי אם היה פורק, ודאי היה מחזיר את המבחנים, ומגיש את הדו"ח
כבר לפני חצי שנה.
"זוהי תקופת בחירות" שיקר, אך בהיסוס קל. "הייתי עסוק בקמפיין
של הסיעה". הוא לא זכר שהיא, האחראית על החינוך, היא גם במקרה
סמנכ"ל התפעול של הסיעה. היא יודעת על כל מה שקורה בסיעה. היא
סיפרה לו את זה. הוא נבהל וניתק לה את הטלפון בפנים.

"מחשב נייד, סלולרי וחולצת כפתורים משובצת" חשב לעצמו, "זה מה
שאני צריך כדי לברוח ממעלות תרשיחה. אני אהגר לערד" חשב לעצמו.
הוא ארז את פקלאותיו וכבר פתח את הדלת, אך פתאום נזכר: "נשאר
עוד חצי בקבוק יין לבן" והרי הבקבוק עולה 2800 דולר בשוק
השחור. הוא הניח את חפציו ליד הדלת ורץ לכיוון הבקבוק. הוא שתה
הכל בלגימה אחת, וכשסיים הרגיש משהו מחבק אותו, הוא מעולם לא
הרגיש כל כך טוב. הוא היה בטוח שהוא יודע מי זו, אך פתאום שמע
את קולה - "אתה עדיין מאחר בהגשת הדו"ח" הוא הבין שזוהי אחראית
החינוך, אך עדיין היה לה את אותו מגע מלטף של חיה. ואז נפל לו
האסימון. הם התנשקו בתשוקה רבה. הוא החל לפתוח לה את החזיה, אך
היא הדפה אותו לאחור. בעודה מתחילה להתפשט שאלה: "נשאר עוד קצת
מהיין הזה?" והוא השיב בשלילה. הוא לא חשב שזה משנה, והחל
מתנפל עליה. כבר חשב על הבוקר שאחרי. אבל היא מיהרה להתלבש
וללכת: "אף פעם לא חושב קדימה. אה, מר שוורץ?" הדליק אותו
הדיבור הרשמי הזה אבל היא כבר יצאה מהדלת.

והנה הגיע הבוקר, כבר 138 יום ללא הבוקר שאחרי, ו-24 שעות אחר
כך, בבוקר שאחרי, מאס מר שוורץ בחייו והוא שם להם קץ. אף אחד
לא באמת היה עצוב על האובדן, ובכל זאת כל תלמידיו הגיעו: קיוו
שהשאיר את ציוני המבחן כמזכרת לעולם החיים. גם כל עובדי
העירייה הגיעו, הם שמחו שמצאו תירוץ לבטל את הישיבה הערב. וגם
חיה, אהבת האמת היחידה שלו בחיים. היא קיוותה שאולי זה לא באמת
נכון, אולי הוא לא באמת התאבד, ואולי רק אולי, ב-24 שעות שלא
ראתה אותו, הספיק להגיש את דו"ח המס השנתי!


© בשיתוף רב עם חנן קפלן