בוקר קריר בחוצות העיר וושינגטון. הוא התעורר וקם ממיטתו,
פעולה שנהייתה פתאום לאחת שלא טריוויאלית. כהרגלו יצא לריצת
בוקר, למרות שהרופאים אמרו לו לנוח עד שיתרגל שוב לשיגרה. אבל
מה לעשות, ישראלי זה ישראלי, אפילו ברומא.
כשחזר לביתו ראה שהדואר הספיק להגיע. אם יש משהו שאהב במעצמה
הקפיטליסטית הזאת, זה שהדואר הגיע אליו מוקדם כל יום עם מכתבים
מהמשפחה או החברים, עיתונים, וג'אנק מייל אמריקאי שאיכשהו מצא
את דרכו אליו. הוא הוציא את הדואר מתיבת הדואר האמריקאית,
כזאת עם הדגל הקטן, ונכנס הביתה.
עיתון ה"ידיעות אחרונות" שקיבל היה מה5/11/07. בדרך כלל הוא
היה מגיע באיחור של שבוע. לפני הכל הוא קרא את הכותרות
הביטחוניות, היה לו חשוב להיות מעודכן במצב בארץ. לאחר מכן
המשיך לדפדף בשאר העיתון.
בעמוד 8 היתה כתבה גדולה על קבוצת התיירים הראשונה שביקרה
בירח. הם היו שייחים ערביים, אצילים אירופאים, מנכ"לים של
תאגידי ענק, וביניהם אפילו ישראלי אחד. באותו עמוד, משכה את
תשומת ליבו מסגרת קטנה בצבע אפור עם הכותרת "ישראלים בחלל":
"מנכ"ל צ'קפוינט הקדים לטוס לחלל החיצון לפני שליחנו בNASA,
אלוף משנה ירון שטרן, שהיה אמור לטוס לפני כחודש. טיסתו בוטלה
עקב בעיות תקציב בסוכנות החלל האמריקאית, וכרגע אין תאריך יעד
חדש ליציאתו לחלל". הוא חייך לעצמו חיוך זדוני, ולאחר מכן עטה
הבעה מבואסת על פניו.
"אם רק יכלתי לספר להם...", אמר לעצמו בקול רם.
הפנטגון היה מאוד גדול ומרשים. הכל היה נקי ומצוחצח, וכולם שם
נראו מאוד עסוקים ורציניים. סוכן CIA בשם ג'ים שנפגש איתו
בכניסה הוביל אותו לאחד ממאות הפרוזדורים שיש שם. הוא תהה
לעצמו מה המדינה הכי גדולה בעולם מחביאה בכל החדרים האלה,
כשלמדינה פצפונת כמו ישראל יש אינספור סודות צבאיים. ג'ים פתח
דלת מסוימת במסדרון והזמין אותו להיכנס. הוא כמובן הודה לו
ב"Thank you" מנומס.
החדר נראה כיאה למשרד ממשלתי. צבע החדר היה אפלולי ומשעמם
ובתוכו היה שולחן עבודה מעץ כהה מואר באורות הפלורצנט. על
הקיר היתה מפה של העולם, והריצפה היתה מכוסה בשטיח. בפנים ישב
גנרל משופם במדים כחולים מדוגמים להפליא, גבר ממושקף בחליפה
חומה, גבר מקריח בעל כרס בחליפה שחורה, ועוד אחד בחליפה שאותו
זיהה בקלות - נספח צה"ל באמריקה אלוף משנה קובי וכסלר. למראה
הכניסה שלו קמו כל הארבעה. ג'ים ראה שהכל בסדר סגר את הדלת
והמשיך בדרכו.
"ג'נטלמן, אני גאה להציג בפניכם את קולונל ירון שטרן", אמר
קובי באנגלית עם המבטא הכל כך ישראלי שלו. ירון הצדיע כיראת
כבוד לגנרל, שהצדיע לו בחזרה, והחל את סבב לחיצות הידיים.
"גנרל אנדרו ג'ונסון, צבא ארצות הברית", הציג את עצמו הגנרל
במבטא דרומי כבד.
"פרופסור מייקל פיינברג, NASA", אמר הממושקף.
"סוכן ג'יימס קינג, CIA", הוא היה הקרח.
"ואותי אתה מכיר כבר כלב זקן", אמר קובי ונתן לחיצת יד מאוד
חמה לירון, אחרי הכל, הם שירתו ביחד מספר שנים בצבא. כולם
צחקו קלות, והתיישבו.
"קולונל שטרן, איך אתה מסתדר בNASA ?", התעניין הגנרל
ג'ונסון.
"הכל טוב, תודה. האימונים מפרכים, אבל אני אוהב אותם. אני לא
יכול לחכות לצאת לחלל", הגיב ירון. למשמע הדברים האלה חייכו
יושבי החדר.
"אם כך", המשיך הגנרל, "יש לנו הצעה בשבילך שלא תוכל לסרב
לה."
"קודם כל, אנחנו צריכים שתדע שהנושא הזה נמצא בסיווג מאוד גבוה
וחל עלייך איסור לדבר עליו", התערב הסוכן קינג.
לפני שירון הספיק להגיב, הכניס קובי כמה מילים טובות:
"הסוכן קינג, עם כל הכבוד זה לא הסוד המדיני הראשון שירון שומע
בחיים שלו. בשירות הצבאי שלנו שמענו ושמרנו בכבוד וגאווה על
סודות מדינה בסיווגים גבוהים ביותר. בנושא של סודיות, אני
סומך על קולונל שטרן עם החיים שלי."
"זה בסדר הסוכן קינג, אני נשבע לסודיות מלאה בנושא הזה." הוסיף
ירון.
"בסדר גמור." מר קינג עצר לשניה, וחשב בפעם המי יודע כמה אם
זאת לא תהיה טעות לחשוף את ירון. כשראה את מבטו הקשוח של
הגנרל, נזכר מי עושה את ההחלטות במשחק הזה והמשיך.
"קולונל שטרן, מה אתה יודע לגבי הנחיתה על הירח ?"
"בוא נראה. הנחיתה התבצעה ב20 ליולי 1969 עם החללית אפולו 11.
צוותה היה ניל ארמסטרונג, באז אלדרין, ומייק קולינס. על שטח
הירח עצמו דרכו רק באז אלדרין וניל ארמסטורנג, מייק קולינס
נשאר במסלול היקפי מסביב לירח. השהות על הקרקע ארכה כ21 וחצי
שעות, והצוות חזר בביטחה ב24 ליולי. הנחיתה הוותה נקודת דרך
חשובה לטובת ארצות הברית במרוץ החלל בינה ובין ברית המועצות
במסגרת המלחמה הקרה, מה שהיה חלק מחזונו של ג'ון אף קנדי
ג'וניור. אני אפילו זוכר את השידור בטלוויזיה של הנחיתה בתור
ילד, היא היתה מאוד מרגשת."
"יפה, נראה שאתה מתמצא בנושא. שוב, אני מזכיר לך שמה שיאמר פה
לא עוזב את החדר הזה..."
"מר שטרן, בשביל לקצר סיפור ארוך", השתיק גנרל ג'ונסון את
הסוכן קינג בקשיחות,
"תשכח את כל מה שאתה יודע בקשר לנחיתה על הירח. הנחיתה על
הירח מעולם לא נעשתה ב20 ליולי 1969, או בכל תאריך אחר. היא
היתה זיוף מוחלט - ההפקה הכי גדולה של הוליווד בהשתתפות NASA,
הCIA, והצבא. כמו שאמרת, הנחיתה היתה הישג מאוד חשוב לעם
האמריקאי מול ברית המועצות שנדרש על מנת להטות את המאזניים
לטובתנו. לולא זאת, מי יודע אם היינו בכלל חיים עכשיו במדינה
חופשית, או חיים בכלל. זה היה חייב להתבצע, וההוראה הגיעה ישר
מהנשיא."
ירון בהה באוויר. בשירותו הצבאי שמע כמה וכמה דברים מסווגים
שהיו מפילים כל בן אדם שפוי מהכיסא, אבל זה, זה היה מעבר
לסודות הצבאיים של מדינת ישראל. זה סוד שבעצם החזיר את כל
האנושות בצעד גדול אחורה, וגרם לאמריקה להראות כמו ילדה קטנה.
ירון נזכר בילדותו כשצפה בנחיתה והכריז להוריו שיהיה אסטרונאוט
כשיגדל. משהו שמעולם לא היה ולא נברא עיצב את כל חייו.
"ירון, אתה בסדר ?", שאל אותו קובי בשקט בעברית.
"כן, פשוט יקח לי קצת זמן לעכל את זה, זה הכל." הגיב ירון
באנגלית.
"אנחנו יודעים שלא קל לשמוע את זה ולהבין את המשמעות המלאה של
הדבר, אני כמעט רציתי לפרוש כששמעתי את המילים האלו" הוסיף
פרופסור פיינברג ששתק עד עכשיו.
"גנרל ג'ונסון, למה בחרתם לספר את אחד מהסודות הגדולים של אחת
האומות הגדולות דווקא לישראלי באימונים בNASA ?" שאל ירון.
הגנרל הסתכל ישר לתוך עיניו של ירון, וענה ברצינות מלאה.
"הממשלה מעוניינת שמינימום אמריקאיים ידעו את הסוד הזה. זה
משהו שאוכל אמריקאי מבפנים החוצה, אלוהים יודע שזה אכל אותי.
האמת היא שהצענו את ההצעה שלנו כבר לאסטרונאוט צעיר, שנמצא
עכשיו בכותונת משוגעים בגללנו. חשבנו שהסיכוי שגורם לא
אמריקאי ישתגע מהנושא הוא הרבה יותר קטן. לגבי ההצעה עצמה,
פרופסור פיינברג ישמח לפרט."
"תודה גנרל. ובכן קולונל, כפי שאתה יודע, החלל חודר למגזר
הפרטי. עוד מספר לא כל כך גדול של שנים, יוכלו אנשי המעמד
הבינוני להרשות לעצמם לטוס לחלל החיצון, כמו שלפני 50 שנה הם
הרשו לעצמם לטוס לחו"ל. כמובן שממשלת ארצות הברית דחתה את
התהליך זמן מה, אבל היה ברור שהסוף יהיה בלתי נמנע. משלחת
ראשונה של תיירים, קבוצה של עשירים מכל העולם, עומדת לצאת עוד
חודש בדיוק מהיום לביקור בירח. כפי שאתה בוודאי מדמיין לעצמך,
זה יראה קצת חשוד אם הם ינחתו על הירח במקום המדויק שבו נחתו
האנשים שלנו לפני 40 שנה, ולא ימצאו כלום - דגל אמריקה, ציוד
של NASA שנשאר מאחור, או טביעות רגליים של מגפיים על קרקע
הירח. ההצעה שלנו, אם תרצה לקבל אותה כמובן, היא להיות אחד
מצוות של שלושה במשימה מיוחדת לירח כדי לשחזר בפרטי פרטים את
הנחיתה המפורסמת. קיבלת די והותר הכשרה במסגרת האימונים ולפי
דעתי, ודעת אחרים רבים, אתה יותר ממוכן למשימה. כמובן שעם
הטכנולוגיה של היום, הסיכון הוא מאוד מינימלי לעומת 69' ולא
יקרה לך שום נזק גופני. נלמד אותך על הנחיתה עד לפרטים הכי
קטנים שלה, וכך נהפוך את אתר הנחיתה על הירח למציאות."
"קולונל, אני מצטער לשחק את האיש הרע כאן, אבל יש קוץ בדבר."
הוסיף הסוכן קינג, והסתכל מאחורי העורף שלו לראות את תגובת
הגנרל שהפעם לא הגיב.
"אתה תהיה בחלל, ותטיס מעבורת חלל, ותקפץ על הירח, ותחווה
חוויה מלאה של אסטרונאוט. לעומת זאת, בניגוד לאסטרונאוטים
רגילים, יחול עליך איסור מוחלט לדבר על המשימה עם כל אדם או
גורם לא מוסמך. אתה תמסור למשפחה שלך ולחברים שאתה יוצא
ל'תכנית אימונים מורחבת', ותו לא. מבחינתך, ומבחינתנו, מעולם
לא יצאת לחלל ובטח שלא לירח. המשימה כמובן אינה תשפיע על
משימות רישמיות אליהם תוכל לצאת בקרירה העתידית שלך."
"ובכן ירון, מה אתה אומר על הצעת חייך ?" שאל אותו קובי. בראש
של ירון היה כאוס. מצד אחד, הוא הלך להגשים את חלום ילדותו.
לא רק שיצא לחלל, אלא גם ינחת על הירח וישים את עצמו במגפי
החלל של באז אלדרין וניל ארמסטרונג. מצד שני, האם כל המשימה
הזאת שווה משהו כשהוא יודע בעצם שחלום חייו היה מבוסס על שובר
הקופות הכי גדול בהיסטוריה ? ועוד במיוחד שלא יקבל שום תהילה,
לא יוכל לחלוק את החוויה הזאת עם שום נפש חייה, ויקח את סודו
לקבר ? המחשבות התרוצצו בראשו במהירות והוא הרגיש שחם לו, ממש
כמו מעבורת חלל שחודרת לתוך האטמוספרה.
גנרל ג'ונסון שם לב כנראה למה שקרה לירון בראש והאיץ בו.
"הזמן שלנו מאוד קצר קולונל שטרן, אנחנו נצטרך לשמוע את ההחלטה
שלך עד מחר."
לאחר כעשר שניות של שקט ירון הזדקף בכיסאו והודיע שאין צורך
לחכות עד מחר. הוא החליט.
