מעניין אם היא תזהה אותו. הוא זיהה אותה עוד מרחוק, מעניין איך
אנשים מתבגרים ותווי פניהם משתנים, הקווים הבסיסיים נשארים אבל
כל השאר מתבגר. היא עדיין הייתה יפה, אך משהו מהתמימות נראה
שנעלם, משהו מהילדותיות התמסמס אל תוך הצורה הבוגרת, בצורת
עמידתה הוא זיהה עוד משהו מהילדות הקטנה שעברה עליהם. הוא
הרגיש התרגשות קלה בשיפולי ביטנו לקראת הפגישה איתה, לרגע הוא
חזר להיות אותו ילד שעמד מולה בכיתה והתרגש עד לשד עצמותיו רק
מלדבר איתה או כשהסתכל אליה. היא לא הייתה מלכת הכיתה, אך היא
הייתה זו ששבתה את ליבו הצעיר באהבה רומנטית של כיתה ו' והייתה
זו ששברה את ליבו ולעגה לו כשקראה בפני כל הכיתה את הפתק עם
הצעת החברות ששלח לה בשיעור תנ"ך. היא צחקה לו. אח"כ היא עברה
בית ספר וגם הוא עבר והוא כמעט שכח אותה עד שהם נפגשו במקרה
בדיזינגוף, הוא היה בתיכון והלך לסרט עם חברים ופתאום היא
הייתה שם, מהצעירים האלו שמבקשים כסף מהעוברים ושבים, בלבוש
שחורים וכאילו פנקיסטים כזה כאילו היא הייתה שווה. הם זיהו אחד
את השני והחליפו כמה מילים וגם כמה זיכרונות מתחתיהן. אחרי
שהוא התרחק עם חבריו הוא שמע אותה צוחקת ומדברת עם חברתה בלחש.
אין מילים לכמה קטן אתה יכול להרגיש לפעמים. ועכשיו שוב הוא
עומד לפגוש אותה, ממרחק השנים זה נראה כמעט אווילי אבל הוא
הרגיש פיק ברכיים קל. הוא צחק על עצמו, 'אחרי כל מה שעברת אתה
עדיין מתרגש'. הוא עמד בתור של המכס ביציאה מטרקלין מצדה
בנתב"ג, הוא אחז בידו את תיק הנסיעות המהודר שקיבל מתנה מחברת
התוכנה שבה עבד, היא עמדה בראש התור וחילקה פליירים של חברת
השכרת מכוניות בחצאית קצרה של מדים. היא זיהתה אותו וחייכה
אליו, היא נראתה עייפה.