|
שוב דממת עייניך הכבויות
עטפה עצמה
סביב מותניי
וחייכת
בלי טעם.
וזרועות נטולות
כפות
ליטפוני מבעד
שמיכה דקה.
וצחקתי
צחוק של שתיקה.
ומחר
כשאלך
לא תרגיש כלל
כיצד
לא רציתי בך. |
|
|
הפעם הגזמתם!
עירום בצילומי
השחור-לבן?!?!
היכן המוסר
שלכם?
שקיצות!
כולכם לחדר שלי.
עכשיו!
עובדיה משליט
מוסר (כפול) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.