חושך. ריק. את לא פה.
מנסה להיזכר. לא יכול.
שקט. אני מתגעגע לרעש שלך. לרעש שלנו.
לפעמים אני מצטער על שהכרתי אותך בכלל. לפעמים אני יורד על
ארבע ומודה לאלוהים על שהפגיש בינינו. ואני בכלל לא מאמין בו,
באלוהים.
אני שוכב במיטה ומסתכל על התיקרה ורק מחשבה אחת עוברת בראשי.
האם את זוכרת? האם את זוכרת אותנו?
קרב קשה בין המוח ללב מתרחש בתוכי עכשיו. האם גם אצלך מתרחש
הקרב?
ואני יודע שתחזרי. ואני בטוח שלא אראה אותך שוב. הכל מתערבב.
אני רוצה שתחזרי. אני רוצה לשכוח ממך. אני מבולבל.
האם גם את מבולבלת?
לוקח עשן לריאות ואני בכלל לא מעשן. זה השקט הזה שמוציא אותי
מדעתי.
אני רוצה לצעוק. לשבור כבר את הדממה המזויינת הזאת. אני רוצה
לשבור את הכלים. אני רוצה לפשוט את עורי. אני רוצה אותך.
מבטיח לעצמי שזאת הפעם האחרונה שאני מתאהב.  
ויוצא לחפש את אהבתי הבאה.


מתוך החלל הזה אני אגדל, ועוד איך אני אגדל.
אני עוד אוהב, אני עוד אכבוש, אני עוד אצליח.
אני רק צריך למצוא פתרון לשקט הזה.
את לא הפתרון.
ואולי את הפתרון היחידי?!