הערב זה קורה...
הערב הוא הערב בו אני מדיח את פלוניותי מכס המלוכה הגדול והכבד
בו ישבה, ומושיב עליו במקומה את תהילת ההצלחה.
הערב הוא הערב בו אותו אדם, אשר עד היום הכירוהו אך ורק משפחה
ומכרים, הופך להיות מושא הערצתם של עשרות אלפי אזרחים בישראל.
הערב, כשעה ושלושים לפני חצות, כשאעמוד אל מול מצלמות הטלויזיה
ואורות הזרקורים יטיחו בפני את חומם. הערב, תפנה האנונימיות את
כיסאה לטובת הפירסום.

רבים ממכרי שאלו אותי: "בשביל מה לך הדבר הזה? למה לך לחשוק
ברגעים מול מצלמה, כשכל העושר והאושר שרק תרצה כבר יושבים בכף
ידך?"
אם הם רק היו מבינים... הרי זוהי כל דרישתי מחיי וכל מה שמסביב
היה רק האמצעי כדי להגיע למעמד הזה אליו, בשעה טובה, אני עומד
להגיע הערב. הכסף והרכוש שנמצאים לי בביתי הם לא האושר האמיתי
בו חשקתי. אני רוצה להיות מוכר, אני רוצה להיות ידוע, אני כבר
לא יכול לחכות לרגע בו אני אחזיק את עיתון הבוקר בידיי, אסניף
אל ריאותיי את ריחו הטרי של הנייר, את ריח הדיו, שממלא חלקים
על הנייר אשר מרכיבים את שמי. אני שומע את שמי ברדיו... אני
רואה את עצמי בטלויזיה. זה אני שם מחייך במסך, מנפנף בידי
לשלום לכל החפץ בכך. אני צועד שם בצעדים מלאי גאווה ואנשים
מלווים אותי בצעדי... אנשים לימיני, אנשים לשמאלי... ואני
במרכז. זה מה שביקשתי, להיות במרכז ולו רק למעט. רק המחשבה על
זה ממיסה אותי, ולזה אני אגיע, הערב. כי הערב הוא הערב בו
אעמוד מול המצלמות.

הערב הוא הערב בו אני עוזב חיים ישנים ומפנה מקום לחיים
חדשים.
הערב אני מנסח שוב את שורותיי כמה דקות לפני הרגע הגדול.
הערב אני מנסה לסדר את מחשבותיי, מנסה לדמיין את פני הקהל
מולי, מהופנט...
הערב... הערב המדינה תכיר אותי ומחר כולם כבר ידברו את שמי.
כי הערב, אל מול קהל גדול, אל מול המצלמות, על במת האולפן, אני
הולך להפוך את חיי.
אני הוא זה שהולכתי שולל את חברות הכספים שלכם,
אני הוא זה שנעלם עם השקים המלאים,
אתמול הייתי אנונימי -
עכשיו אני מפורסם.