דויד מן / שוב שתיקה |
משפילים מבטים לחפש את המילים,
שנפלו מפינו - לטאטא מהרצפה
ולהחביא מתחת לשטיח
של שיחת-חולין.
חיוכים, צחקוק, מבוכה...
ופתאום - מבט. עיניים מנצנצות,
כמו של ילד, שמבקש את העולם
כמתנת יום-הולדת -
ואולי...?
עיניים מישירות מבט
לחפש סליחה, הבנה.
נתקלות בנצנוץ ההוא - ואולי...?
ושוב משפילים מבטים,
ושוב שתיקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|