לא נוח לי בתוך עצמי
אז אני משילה את עורי
ויוצאת החוצה מתוך גופי
משחררת את האמת שבתוכי,
והיא מחפשת פינה עם שקט.

היא מחפשת רגליים
לברוח אל אוזן קשבת

מחפשת רגע לעצמה
וזמן שאין לו המשך
שלא צריך לדאוג יותר
ולא צריך לפחד משום דבר
מחפשת חלקה של אחרי הסערה
ומקום  שבו הכל כבר נגמר.
שכל הזמן כבר עבר
ואין יותר כמיהה ואין יותר חיפוש נצחי
אחרי דבר לא מוכר.

והיא הולכת, חשופה, עירומה.
האמת שמתוכי נולדה.

חשופים כל הסודות והמחשבות,
עליהם איש מעולם לא ידע
וכל האהבה וחוסר הביטחון
וחוסר האמונה בהכל
שבהם תמיד התביישה ולא סיפרה.

באה ומתיישבת תחת אפם.
אף אחד אפילו לא מפנה את הראש לכיוונה
לאף אחד כבר לא אכפת
היא הרגילה אותם לא להתייחס,
לא לראות אותה.

הם כבר לא רוצים לשמוע אותה,
עכשיו, כשהיא לדבר רוצה.
אז היא נסגרת שוב אל תוך עצמה,
מקרימה עור מחדש נקי יותר ויפה
כי ידעה, שעשתה את שלה.

וחולפות השנים
ועוד לא הגיעה משאלתה
על כך שקץ כל הקיצים עליה כלה.
והיא נאטמה עוד יותר משהייתה

כל שנה הייתה יותר גרועה ובודדה
אינני יודעת עוד את מי אני נושאת בגופי
ולאן אני נעלמה.