נכנס איש אל אוויר העולם
מאווירה טובה לאוויר מזוהם
תמיד היה חכם, מעולם לא ילד תם.

הוא נכנס, נכנס שותק
הוא שונה, הוא יודע
קשה להיות טוב מכולם
הוא לא רוצה את זה
ומתחיל להיחנק להשתנק
מפני שמעולם לא העז להתפרק

האיש אף פעם לא אמר,
מה רצה...על מה חלם.
הוא פחד, הוא לא ניסה,
הוא נבהל ונעלם.
הוא מבועת שיגלו
שאין בו את הצורך להיות מושלם.

הוא לא מנסה,
הוא לא צריך להשתפר כמו כולם.

אלוהים עליו מתמיד כועס עדיין
הוא היחיד שלא צריך את השמיים,
הוא לא צריך גבולות לחצות
במקום שבו נולד הוא רוצה לעמוד
הוא לא חולם את העולם לשנות
ולהגיע לעוד מקומות

מה שקיים, בשבילו זה מושלם,
ולא משנה מה ישתנה מכורח הנסיבות
כל דבר בשבילו יהיה מספיק טוב.

כולם בורחים מהאמת ומעצמם
ונדמה שהוא נשאר הרחק מאחור אי שם.
אבל הוא כבר נולד בקו הסיום לעומתם
הוא כבר עשה שלום עם עצמו ואיתם
ולכן לא יצטרך עוד קו זינוק לעולם

איש יקר הם לא יודעים
להם נתנו במתנה החיים
הם לא יודעים איך אליו להתקרב,
הם לא מבינים וגם לא מעוניינים.
הם באגו טריפ, מאויימים.
לא עשו לו מוות, לא עשו לו חיים,
לא נתנו לו כללים

איש חופשי ברוח שט
האיש בודד עתה, שולח יד,
מרים ראשו, לפתע עצב ניבט.
עוד קורבן של העצבות.
עוד פתי לשקר התמימות.
עוד איש חבל שמזדקן, והזמן שלו אבוד.

ואלוהים בקול צוחק, הוא נלחץ
פן מישהו עוד יצליח מהמעגל להתנתק
שמישהו לא צריך אותו יותר
שמישהו כבר לא רוצה במשחק שלו לשחק

אבל לא...
זה עוד ניצחון בשבילו
כמו תמיד. ועוד ביטחון אותו מחזק.
אף אחד עוד לא הצליח
מהבדידות התהומית להתחמק

והאיש בוכה, והאיש צועק
הוא כמו כולם עכשיו, לא יכול להסתפק
אז הוא קורע הוא הורס
את עצמו, והוא גוסס

והוא מת.
ועולה לאלוהים

הוא עכשיו בגן עדן היפה מכל הפסלים
מנוון בגנו של הקדוש האכזר הוא עומד
עם שאר המתים והבלים
כמו כולם הוא עכשיו,

כמו כולם לנצח נצחים.
סתם כלום,
סתם חלק ספק אם יש שלם.
סתם הבל הבלים
איש כוכב, שהפך להיות אבק כוכבים.