אם רק היית יודעת
איך זה פה בפנים
בחור המדמם שאני קורא לו
קן הקוקיה
לכי לך
לכי ממני, בריצה קלה, בראש גאה
לא מסתכלת אפילו לצדדים
אני נשאר פה ומסתכל על האופק
הנעלם
ואת כבר לא שם
אדי חום מטושטשים ולא יותר
וזה לא בסדר
אני חושב לעצמי ואומר
מחכה ומחכה ואין לך שום דבר
אף רגש אינו משתקף בעינייך
רק מילה אחת לשמוע
ושלוש להגיד
לפני שזה נגמר
ואני נשאר עם השנאה הבוערת
ואדי אהבה נגוזים להם
מתאספים על צלחת קרה וחוזרים אלי
בשבילך, אני בוכה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.