יש שאלות שתמיד מטרידות אותי.
כמו, האם מפחיד יותר להיות קטן?
ומה זאת בדיוק ביצה עלומה?
הייתי רוצה מאוד לדעת איך זה להיות ענן, ופלח קלמנטינה, ו...
חור בשן.
האם זה דוקר להיות קיפוד? האם זה מלכלך להיות בוץ? או האם זה
סתם רטוב?...
אנשים ביישנים, האם הם משמיעים פחות קולות, כי הם יותר בשקט?
מה זה בכלל איש ביישן?
ונמלה שנופלת, כואב לה פחות מלאדם שנופל, כי אולי היא קטנה
יותר?
לדעתי, הכי מעצבן זה להיות אוזן. כי אתה שומע הכל, אבל אף פעם
לא יכול להגיב. וגם פה, כי אתה אולי יכול להגיב אבל אתה לא
שומע כלום.
לפעמים מצחיקה אותי המחשבה על פטריות ברגליים. מישהו מתכופף כל
הזמן אל הרצפה, אז חברים שלו שואלים אותו:" תגיד, מה הקטע שלך,
הכל בסדר?" אז הוא יאמר:" כן בטח, רק אספתי פטריות לארוחת
ערב". הבנתם את הקטע...
במבחנים, הכי מעצבן אותי זה שנדבק לי שיר.
שקט, כולם שוקדים על הדפים וכותבים בחריצות (או מעתיקים
בחריצות), ואז, איזו פיסת שיר חמקמקה מתגנבת ומוצאת פתחון פה
דווקא בראשי הטרוד. הקטע הוא שזה לא איזה שיר נורמלי, לא, בכלל
לא! זה חייב להיות איזה שיר ששמעתי פעם אחת, רק לכמה שניות,
וגם אז הייתי עסוקה במשהו. איזה מין שיר כמו סופרסטאר, או משהו
של המורדים... הצילו!!!
עכשיו, כשאני רואה את כל השטויות שכתבתי, עולה לי רק מסקנה
אחת:
אסור (באיסור חמור!) לכתוב שום דבר כשכואב הגרון, כי זה מה
שיוצא.