יש לי "מיטה וחצי".
"אפשר לישון באלכסון" עאלק.
יש יותר מקום לבד, זה כן.
אה, כמובן, יש המון שטח פנוי שאפשר לשים בו ספרים, מחברת ועט,
כוס תה אם בא לך,
המון מקום פנוי.
גם בלב שלך יש המון מקום פנוי.
מדבר סהרה זה חדר השירותים של המקום הפנוי שיש לך בלב.
3 סאלונים ו-5 חדרי שינה יש לך בלב.
ארמון!
"עכשיו את יכולה להתגלגל בשינה ולא ליפול", אמרה לי חברה
מטומטמת.
איזה להתגלגל ואיזה נעליים?!
אם אני מצליחה להירדם אני ישנה מאקסימום 4 שעות- נרדמת
ומתעוררת באותה תנוחה- מכורבלת לכדור קטן צמוד לפינה של הקיר.
שלושת- רבעי מיטה נשארים מיותמים לכריות, שמיכת פיקה חסרת
תועלת וטישיו'ס משומשים שנשכחו.

לא רוצה "מיטה וחצי".
רוצה מיטה צרה ולא נוחה שאני אוכל להתלונן שאין מספיק מקום ואז
לישון צמודה- צמודה אלייך, כי "אני פוחדת להתגלגל וליפול",
ולהרגיש אותך מחבק אותי חזק ונצמד אליי, מחפש את החום שלי.
להרגיש את הנשימות הקצובות שלך על העורף שלי- ולישון.
באמת לישון, 10 שעות.
כמו שצריך. איתך.
לא ב"מיטה וחצי",
אלא במיטה הישנה, הצרה והגבשושית שלך.
איתך.



3/7/01