אני מחכה לך בצללים המתרחבים,
מסתפקת בשבבים של אור עבורך,
כמו מנסרות קטנות של אושר,
מבהיקים מולי רסיסי צחוקך המחכה לי.
תמונות מהבהבות שלך מולי,
קטעי מראות מאוחדים שלנו,
צלילים הזויים המתדפקים על דלתי,
ניחוש ריחו של האיחוד.
מדמיינת את חיוכך לי,
אולי מבוייש קלות, אך בוודאי רומז לי-
"מהרי נא, יקירה, כי חיכיתי כה."
וכי הרי אין עז יותר מהצורך אלייך,
אל אותו חיוך מזמין,
אל אותה בלורית רכה תחת ידי.
ורצוני במלמולייך השנויים במחלוקת,
הזויים נאמרים במילה הנשמעת.

שוב אלי, אישי,
מן האש ומן הקרח.
חזור להתחלה אחרת,
מחוץ לאבנים ולקוצים-
אליי.






3/7/01