חלמתי שאני עף, במין שטח הררי מושלג. היה כיף לאללה, והרגשתי
חופשי. נכנסתי למערה. זה לא נראה טוב מההתחלה. היה שם דרקון
ענק. הוא היה ממש גדול. הזנב שלו נגמר במין שלושה קוצים כאלה.
הוא הושיט את הזנב שלו, ודקר אותי ביד בעדינות, כל הזמן. זה
ממש עיצבן אותי. הוא הפסיק. עפתי משם, שוב בקצת שטח הררי
מושלג, יפהפה, היה ממש אחלה. התעוררתי. שוב הייתי באוטובוס
בדרך לאילת. כביש הערבה. היה ארבע בבוקר. האוטובוס היה ריק
למחצה, מסיבה שלא מובנת לי. זה שלידי כל הזמן זיין את המוח
בקול הצורמני שלו, וזה ממש עיצבן אותי. פניתי אליו להגיד לו
להיות קצת יותר בשקט, כי אני מנסה לישון. ביד אחת הוא החזיק את
הפלאפון שלי. ביד השנייה היה לו מזלג. על הברכיים הייתה לו
צלחת מאיזה מסעדה, כנראה עצרנו בדרך או משהו. היה שם כרוב כבוש
ופלפל ממולא באורז עם בשר. זה נראה טעים. הוא החזיק את הפלאפון
שלי. "ביי מותק כן, כן נו, אמרתי שכן. טוב, הוא התעורר, אני
אגיד לו. ביי, אוהב אותך. כן.. ביי". הוא נתן לי את הפלאפון
שלי. "ניסיתי להעיר אותך, אבל לא התעוררת. זו הייתה מיכל
בטלפון, היא מוסרת לך שאל תשכח לקחת את המסמכים של הגירושים
מהעורך דין שלה הזה, איך קוראים לו, יוסי סמרה. היא אמרה
שתחתום עליהם. התאהבנו בטלפון ואני נוסע אליה אחרי שאני אסגור
את המספרה שלי בתל אביב. אה, דרך אגב, אני אהוד. נעים להכיר,,"
הוא אמר ובא ללחוץ לי את היד. לא נתתי לו. "אוקיי, אהה..." אמר
במבוכה, "גם אמא שלך התקשרה קודם. היא מוסרת לך שבגלל שלא נתת
לה מתנה ליום האם זה שבר לה את הגב של הגמל, או משהו, והיא
חושבת ברצינות לנכות אותך מהירושה. למה לא נתת לה מתנה? אתה
דפוק? אני נתתי לאמא שלי טלוויזיה 43 אינץ', היא הייתה מאושרת
לאללה," אמר בגאווה, "אבל אתה קמצן כנראה. בחייך, לא לתת לאמא
שלך? איזה דרגת שפל אתה, הכי נמוכה לדעתי." דעתו לא עניינה
אותי. "לא פלא שמיכל רוצה גירושים. מזל שיש לך את הפלאפון הזה
שאפשר לשלוח תמונות. ראיתי את אישתך, לשעבר יעני. כוסית של
החיים, יא פראייר. וואי וואי, מה שהפסדת. שלחתי לה גם תמונה
שלי, מצאתי אחת בתיק שלי, כנראה מהטיול לתאילנד בסוכות. היא
אמרה שאני הבנאדם הכי חתיך שהיא ראתה בחיים." אמר לי. הוא באמת
היה חתיך. "זו הייתה תמונה מהצבא, שאני עם האם16- עם המטול
רימונים. כנראה עשה עלייה רושם, היא התאהבה מיד. גם אני. אחלה
פלאפון יש לך, עם הסורק והכל. דיברנו שעתיים, היה מעולה. כל כך
חמודה, לא ראיתי דבר כזה מזמן. כמה ירושה יש לאמא שלך בכלל?
אהה, רגע, מיכל אמרה לי שאמא שלך עשירה בטירוף, כי אבא שלך היה
יהלומן. אתה נדפק מכל הכיוונים הא? ממש נדפק..." הוא עיצבן
אותי. "אבל אמא שלך אמרה שבגלל שאתה בחוץ, מיכל בפנים, כי היא
יודעת שהיית מניאק כל הנישואים שלכם, אז מגיע למיכל פיצויים.
היא חושבת שהיא צריכה לפצות את מיכל על מה שאתה עשית, אתה
מבין? איזה אמא טובה יש לך, הלוואי עלי. אמא שלי עקרת בית,
ואבא שלי כל הזמן צועק עלייה כשהטחינה לא יוצאת טוב. כי הכלבה
הטיפשה שמה יותר מדי מלח, וזה הורס את כל העסק, אתה מבין? אז
זהו. אז אני לא אצטרך כסף, כי אמא שלך הרי חולה סופנית, הסרטן
אוכל אותה, לא? אז היא תמות עוד מעט, ומיכל תקבל את הכסף, אז
אני סוגר את המספרה, כי אני לא צריך אותה, אנחנו נחייה בעושר.
יהיה לי כיף חיים, גם הבת שלך שמעתי כוסית של החיים, איך
קוראים לה, יוספה? איזה מן שם זה? אתה לא מרחם הא? ממש מניאק
אתה, לכל המשפחה. שמעתי שהרעלת את הכלב שיוספה אהבה. איזה דפוק
אתה, יש לך סריטה או משהו? מה זה להרעיל את הכלב? ססס, איזה רע
אתה. ועוד עם ציאניד, איפה מצאת ציאניד בכלל?" רציתי להגיד לו
שאני רופא, ושהרעלתי את הכלב עם ציאניד מהמרפאה, כי הוא חירבן
לי על המיטה. רק על הצד שלי הכלב הדפוק הזה חירבן. תמיד זה היה
ככה. "אז אני הולך לסדר לך את הבית שלך בסביון. כל המשפחה שלך
צריכה סידור כמוני. אני אעזור בבית. אתה הרסת, מי יסדר? אהוד
ברוכי יסדר, אלא מי? אני, אני אעשה סדר בבלאגן שלך. מה תעשה
בלעדי, הא? אישתך המסכנה הייתה צריכה לסבול אותך, בטח גם הרבצת
ליוספה המסכנה..." הוא צדק, באמת הרבצתי לה. היא הביאה הביתה
את החבר הזה שלה, דוד, עארס מגעיל. עישנו מריחואנה כל הזמן,
הוא גם זיין אותה. "אז אני אעשה סדר.. הכל יהיה בסדר, אל תדאג.
ואמא שלך אמרה לי שמזמן לא היית בקבר של אבא שלך, שמת מהתקף
סכרת, או משהו. איזה מניאק אתה, איך אנשים חיים איתך? אז אני
אטפח אותו קצת, כי אני מבין בטיפוח, אני ספר. קצת פרחים, קצת
דשא מלאכותי, הכל יהיה בסדר. איזה דביל אתה, לא יאמן ממש. אתה
לוקח את החיים שלך ועושה מהם סלט, ואז מי בא לסדר אותם? אני
בא, אלא מי? רק אני יכול... אתה דפוק, כמה שאתה דפוק... דפוק
כל כך." הוא סיים כנראה. "דפוק... כל כך דפוק..." מלמל לעצמו.
הוא המשיך לאכול את הממולאים שלו. הוצאתי את האקדח שלי. לא
הוצאתי את המשתיק בכלל, לא היה איכפת לי. יריתי לו שלוש יריות
בבטן, אחת בזין שלו, שבטח היה קטן, כל כך הרבה דיבורים, כל כך
מעט זין, צריך איזון, לא? ואז יריתי לו בגרון, שלא יוציא אפילו
מילה אחת. הממולא שהיה בדרך למעי הדק שלו יצא עכשיו החוצה דרך
הגרון. הוא היה שורד, כנראה. "אתה דפוק... חחאעעע..." הוא אמר,
ומת. האיש שישב מולנו לא אמר כלום. היה לו חור בראש, ואקדח
ביד. גם לאקדח הזה לא היה משתיק. לא שמענו את היריה כנראה,
הקול של אהוד באמת היה צורמני. גם הנהג לא שמע. הוא נרדם על
ההגה מזמן כנראה. כבר היינו בחצי הדרך לגבעה שממול, כשנזכרתי
שהיה לי ציאניד בתיק. יכולתי לגמור את זה בעדינות, לשים לו
בממולא שלו, כשהוא לא הסתכל. חירבן לי על הצד שלי של החיים,
שימות כמו כלב.