פעם, אחרי שרבו, אמא לבשה שמלה פרחונית והלכה.
אבא התבונן בנו, כילד שסרח. כמו חיפש במבטנו תשובה.
התחזור ?
למחרת, כאילו להד"ם.
אבא כבר לא. אמא אחריו. שוב יחד. האבן הלבנה עושה להם רק טוב.
בימות החמסין, כך אומרים, היא פולטת אליהם את צינת הלילה.
אוף, כל כך שקט שם. וצפוף. אין אפילו מקום להתהפך ולשכב על
הצד.
שיהיו בריאים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.