מוטי מתהלך לו ברחובות העיר. מנסה לשונרר סיגריות מזרים. רגע
אחד הוא פה רגע אחר הוא שם, אבל תמיד ברחוב. למוטי אין בית, גם
לא חברים את מוטי כמעט כולם שונאים. מוטי אוהב לנגן ברחוב, עם
גיטרה ביד וללא מורא. לא איכפת לו שאנשים בזים לו, מוטי רגיל.
כל יום מגיע מוטי למזרקה שבפארק, שם הוא יושב וצופה. כל יום
קהל אחר. יום אחד יש שם את הזקנים החביבים, מוטי אוהב להתבונן
בהם, בין אם הם משחקים שח-מט או סתם יושבים. מוטי נותן לכל אחד
שם, יש את יעקוב ויש את גרתה. הכי הוא אוהב להסתכל על גרתה,
היא אדם טוב לב, תמיד היא מאכילה את היונים ולא מפריע לה שהם
מחרבנות על הפרצוף שלה, גם למוטי חרא לא מפריע, מוטי השלים עם
המציאות. ביום אחר מוטי רואה ילדים משחקים, תופסת או מחבואים,
הוא כבר מכיר את כל המסתורים. הוא רואה את הילד הקטן שרוצה גם,
הוא רואה איך אומרים לו לא, אבל הילד לא נעלב יש לו את עולמו,
הוא מיד מסתגר. גם מוטי לא נעלב, מוטי השלים עם המציאות. מוטי
אוהב לראות את הזוגות על הדשא. מתחבקים להם מביעים אהבה. מוטי
רואה אותם נפרדים, הם אבל לא נפגעים הם בסוף ישלימו או ימצאו
אהבה חדשה. גם מוטי לא נפגע מוטי השלים עם המציאות. בלילה מוטי
בורח משם הפארק הוא לא מקום לאנשים כמו מוטי בלילה. יש שם
אנשים רעים, אנשים שגונבים מהזקנים, חוטפים את הילדים ומפרידים
את האוהבים. מוטי בורח, מוטי השלים עם המציאות. כשהוא עייף הוא
מוצא לו ספסל, עדיף נקי, גם תחנת אוטובוס זה דבר סביר. מוטי
כבר לא מפחד מקולות הלילה מוטי הוא אדם אמיץ, אבל הוא למד לפחד
מאדון שוטר הסדיסט. מוטי לא אוהב שוטרים, הוא טוען שהם רעים.
אלה פה אגרוף שם כבר לא מזיזים למוטי, מוטי מפנים. ממוטי אנשים
מתרחקים אנשים לא אוהבים מראה לא אסתטי כמו מוטי, ילד תתרחק
הוא מעביר מחלות. מוטי חושב שהוא נקי, טוב לו עם עצמו. תמיד
הוא מהרהר מה הוא עשה לא טוב, מוטי לא מבין שהוא בסדר גמור.
והנה בזמן הסערה מוטי נרדם לו בתעלה. איש לא עוזר לו למוטי,
לאיש לא איכפת מוטי ימות וזה לא נורא. המים עולים וגועים ומוטי
עדיין ישן. מוטי כבר לא נושם, מוטי נמשה מהמים, השוטרים קובעים
טביעה. מוטי מרגיש טוב, כבר לא משנה איך הוא נראה או מריח,
מוטי שוכב בחלקה שלו בבית הקברות.