בוואדי מזדרזים המים
איתם שובל המיה זורם
הצפצפות עוצמות עיניים
בלב דכדוך נצחי הולם

על שפת הנחל מצטלבים
שבילים צרים אל כפר קטן
הו! אמא שם בין עננים
שרוי אותו ביתן קטנטן

בתוך האח מנמנמים
גזירים תלושים מתוך גדר
מזמן לזמן מעט גיצים
הופכים לאפר קר, קודר

מבט נדכה, המיית הלב
מצמוץ בעת צליעת אורות
סורגת את קשר דואב
רואה אותי מבין דמעות

כי בנך נסע למרחקים
לראות עולם זוהר, גדול
רחוק ממך הוא כבר שנים
ואת נותרת רק עם העול

חוט הסריגה נקרע תדיר
טורדניות המחשבות
מתוך חיוך סתמי, נדיר
לוחשת את מלים סתומות

הרוח בענן הולמת
ולילה על בתים ירד
המסרגה ביד נרדמת
ושוב חלום ערגה נולד