אלוהים עדי שבאפלולית הביצה
נאבקתי ללא צורך.
במחזוריות הירח והשמש
לא שקעתי,
לא שיקעתי אחרים במצולות התאווה.
ואף על פי כן חייתי,
כגוף המחפש תכלית בשקר הרוחות,
כדהירת האיילה הרחק משן הטבע.
כצבע הבושה.

חייתי,
כתמי קולמוס על נייר חלק.
הבריאה הועידה לי מקום והתייצבתי -
הוגה באלמותי המסתיימת.
צעדתי רחוק מן המרווח בין הפסיעות.
נועדתי, ידעתי, התוודעתי.
חייתי כנסיך לובש בלויים,
כחבל מלופף.
כצבע הברירה.

הצללים נתלו באופק הפתוח,
שובים אותי לישון ולהתל בלבנה.
יללתי כצבוע,
שרתי כזמיר,
בכיתי כתינוק המתאווה לינוק.
אלוהים עדי שנאבקתי ללא צורך,
ואף על פי כן חייתי -
נוע נעתי.
כצבע התנודה.