אתמול היה לנו טיול שנתי בבצפר. נסענו לגליל לאיזה נחל יבש.
כרגיל יצאנו שעה אחרי שאמרו לנו לבוא, רותי המורה ספרה אותנו
איזה אלף פעמים, יונתן המופרע ניסה כהרגלו לבלבל אותה עד שהיא
אימה עליו שהוא לא יצא לטיול. כשיצאנו סוף סוף התחילו עם חוקי
האוטובוס הרגילים: אסור לאכול, לקום או לעשות ווג'י לרפי. רפי
באמת מסכן, כל טיול יונתן המופרע  מעצבן אותו. יום אחד ההורים
שלו הלכו למנהל ואיימו שהם יתקשרו למשטרה. אחרי שעה בערך אורי
הוציא את הראש מהחלון, הנהג עצר את האוטובוס בצד וורדה המורה
של הכיתה המקבילה התחילה את ההרצאה של הראש בשקית. המשכנו
בנסיעה, עם כל המגניבים במושב האחורי, עד שהגענו. לקחנו מים
ויצאנו מהאוטובוס, אמרו לנו שלמי שאין כובע לא יוצא, לי לא היה
אז לקחתי מעידן השעיר. בשעה טובה ומוצלחת התחלנו את המסלול.
ירדנו לאורך הנחל היבש בתוך הקוצים וכל הזמן אמרו לנו לשתות
מים. ישבנו לאכול ארוחת צהרים. כל אחד הוציא את האוכל שאימא
הכינה. שי, חבר שלי הוציא את הכריך עם השוקולד שלו, תמיד הוא
אכל כריך עם שוקולד, אף פעם לא ראיתי אותו אוכל משהו אחר. לי
הייתה פיתה עם חביתה ומלפפון. ראיתי פטרייה יפה בצבעים מוזרים
על הרצפה, ומכיוון שהיא נראתה לי טעימה שמתי אותה בפיתה. היה
לי טעים אז לקחתי עוד לאחר-כך. התחלנו ללכת עוד איזה חצי שעה
ונעצרנו לנוח. כנראה שהייתי מאד עייף כי שתיתי מלא מים, אז קרה
דבר מוזר, הכל נראה מעוות. שי שאל אותי אם הכל בסדר אבל אני רק
צחקתי. הפרצוף שלו שינה צבע הוא עכשיו ירוק, לא   בעצם אדום.
הסתכלתי הצידה וראיתי את אורי מחזיק את הראש שלו בשקית זבל
כתומה, הוא אמר לי שלום. לקחתי את המימייה שלי ורציתי לשתות
אבל לא יכולתי, הנחש שהיה בה אמר לי שאסור לשתות מים כי נגמרת
לנו הכינרת. המשכתי לצחוק, הלכתי ליד המפל והתגלתה לי קשת יפה,
רציתי את האוצר שבסוף אז התחלתי לעלות עליה. באמצע הדרך יצאתי
מזה, הספקתי לראות את הסלע השפיצי ושמעתי את הצעקות של הבנות
בכיתה.