יום לפני המבחן בפיזיקה ואני בדרך לרן, כמו כל יום לפני מבחן
בפיזיקה. הספר בגרויות האדום ביד אחת, עם ה- 19 מיליון עמודים
ובערך 17 מיליון קילו שלו, וביד השניה קלסר פיזיקה עם בערך
אותה כמות דפים. רן תמיד התעצל, או אולי התקמצן, לקנות את הספר
בגרויות, ולמרות שהוא היה כותב בכיתה, זה לא היה קריא במיוחד,
אז אני נאלצתי לסחוב הכל עד לבית שלו. ניחמתי את עצמי שעד
המבחן הבא בפיזיקה יהיה לי כבר רישיון לבד ואז, ביני לבין
עצמי, התלבטתי אם הג'אסטי הישנה תצליח בכלל לסחוב את כל המשא
הזה.

הגעתי לבית של רן ודי מהר התחלנו ללמוד, בעיקר כי ידענו שהרצון
הזה ללמוד יעבור די מהר. פתרנו אולי שלושה תרגילים לפני
שהתחלנו להמר על הציונים. רן אמר שהציון הכי גבוה בכיתה יהיה
78 ואני אמרתי שהוא אופטימי ושאנחנו לא עוברים את ה-67. די מהר
גם נמאס לנו מהדיבורים סביב הפיזיקה והחלטנו לראות סרט.

רן הביא שתייה ואוכל והתיישבנו לראות סרט ששכב לו בבית. עברה
לה חצי שעה בערך ובזוית העין ראיתי את היד של רן מתקדמת
לכיווני. לא עבר הרבה זמן והיד שלו כבר טיילה לי על הגב, מלטפת
אותו ברכות ומעבירה בי צמרמורות נעימות. הסתכלתי עליו במבט של
תמיהה. הוא הסתכל עליי, חייך, הטה את ראשו ונישק אותי. בתום
הנשיקה התרחקתי ממנו מעט ואמרתי בחיוך "אנחנו לא שיכורים הפעם,
לא נוכל להכחיש שזה קרה."

"אני לא רוצה להכחיש שזה קרה," הוא אמר ואני הסתכלתי עליו שוב
בתמיהה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"מאז שנכנסת לכיתה שלנו רציתי לנשק אותך, טל. כשהייתי שיכור,
זה סתם היה תירוץ. רק עכשיו אזרתי אומץ לנשק אותך באמת."
אני, עדיין בהלם משהו, הסתכלתי עליו, ושאלתי שוב "מה?"
הוא חייך וליטף את לחיי בידו "את יפהפיה, טל," הוא אמר, "את
חכמה ברמות מפחידות ואת מצחיקה אותי, ואם תסכימי, הייתי רוצה
להזמין אותך לצאת מתישהו."
כל הזמן שהוא דיבר הוא הסתכל לי בעיניים והרגשתי כאילו רק
שנינו בעולם, שנינו וג'ים קארי. כל זה קצת בילבל אותי וכל מה
שיכולתי לחשוב עליו "אתה... רוצה שנהיה חברים?"
"כן," הוא חייך שוב, אחז את פניי ונשק לי שוב.

"לא נורא, אף אחד לא צריך לדעת מזה," זה, בדיוק, היה מה שהוא
באמת אמר.
"טוב, נו," עניתי. קרוב מספיק, חשבתי לעצמי.