רטט הפטל נשפך על שפתייך,
זולג בין גומות לחייך,
רעידות גופך מלקקות את הספק,
עינטוזי הצללים שנוצרו מן האש.
אדום רגשות,ברחת מן העדר,
רדפת אחריי ככלב שדה,
גדלו שושנות על פצעי תבונתי,
בלטישת העבר מחקת אותי.
כירסומי אורות,
שיבולי הדרך,
הזהבת אותם עם מבטך הקסום,
הבלורית ליטפה כל חרש,
שזרעתי עם שחר הלילה הכעור.
בצעד ליטפת שובל של כרמים,
קוצים שהפכו לשיחי התותים,
מיץ התפוז החמוץ שהרטיב,
הכתום ליקק עורפך,
חולשות התשובות שנפערו בלשונך,
כי "שני התולעת" עטפה את ליבך.
רקמות של ייאוש,
אכזבה כמרגמה,
נורתה לגדר שמקיפה עוד חומה,
כי הדם זרם,
התשוקה נגמרה,
הלכת למקום שאין ממנו דרך חזרה. |
