יומן יקר
אני יושבת כאן וחושבת על הכל
יש לי כ"כ הרבה להגיד
כל כך הרבה מחשבות
כל כך הרבה פעמים כבר נפגעתי
מחברים, חברות, משפחה, אהבות
כל כך הרבה דמעות...
כל כך הרבה סבלתי, והלב שלי נשבר לא פעם אחת
כל כך הרבה פעמים רציתי לברוח ולא היה לאן
כל כך רוצה למצוא מישהו לדבר איתו על הכל
שייתן לי את העצה הנכונה
שישלח אותי אל הדרך שתיתן לי קצת אור
לא מוצאת  מישהו כזה
ודי משוכנעת שגם לא אמצא
מרגישה לבד בעולם הזה
ומרגישה שכך אהיה אפילו בעולם הבא
כל אחד פגע בדרך כזו או אחרת
ואני כאן חושבת...
אולי זאת אני שבעצם טועה
אולי אני כאן ה"יותר מדי רגישה"
ואולי בכלל לא צריכה להיפגע

כל אחד בא ונכנס לליבי בצורה כזו או שונה
נכנס, השאיר לי צלקת קטנה, והמשיך הלאה, להבא
כל כך הרבה כבר הוכיחו לי זאת
ופגעו, הכאיבו, וזלגו דמעות, הרבה דמעות
ועדיין אנשים נכנסים לליבי
משאירים סימן והולכים
ולי נשאר הכאב
כאב שלא עובר
כאב שגם מחר יכאב
כאב שגם עוד שבוע ישאר
ואין עם מי לדבר...
נראה שאת כל הכאב כבר חוויתי
אולי הגיע הזמן?
אולי פשוט אעלם לי מכאן...
בטוחה שלא אחסר לאף אחד
גם ככה אני לבד...