לא היה לי כוח אליה הערב, ובטח שלא לחברים שלה.
"מאמי תעשה קפה..." היא צועקת לי מהסלון. הבני זונות יושבים
אצלי בבית, שותים את הבירות ומעשנים את הסמים שלי, ואני מאמי
תעשה קפה.
הכנתי להם קפה, יותר נכון שתי כוסות קפה שחור לא מעורבב, שתיים
נס, אחד סוכר וכוס תה אחת (בלי השקית). שמתי לה חצי כפית סוכר
יותר שתסבול הכלבה.

חזרתי מהעבודה קודם לכן, הבוס המניאק השאיר אותנו עוד שעתיים
לסדר את המחסן. הבן זונה, מאז שהוא פיטר את המחסנאי, אנחנו
נשארים מאוחר יותר כדי לסדר את ההזמנות, כל זה בשביל 3200 שקל
בחודש. הבן זונה שי לחג הוא נתן לנו מחבת, שנה אני עובד שם
והוא נותן לי מחבת. הכלבה עובדת בשירות לקוחות והיא מקבלת
תלושים, אני פותח את התחת במחסן ומקבל מחבת. שיזדיין ברגע שאני
מוצא משהו אחר אני חותך לו משם.
נכנסתי להתקלח, לפחות היו מים חמים, נשען על הקיר מתחת לטוש,
משתין לתוך החור של הביוב, שיט הולכת להתפתח לנו כאן סתימה.
אני מקווה שזה לא משהו רציני אין לי כוח לדחוף אצבעות לחור
הזה.
קבעתי עם חברים הערב לריפיל "בדלתון", לנקות קצת את הראש
מהבלגן בבית. קצת אלכוהול, חברים, בלי סמים, אני לא צריך סרטים
היום. רק לנקות את הראש לפני העבודה של מחר. אני רק מתחיל
לחשוב על זה אני מתעצבן, אתם יודעים מה אולי הרבה בירה תעזור
כאן.

אני זורק על עצמי איזה ג'ינס וטריקו ובא לצאת.

"מאמי תעשה כלים" היא צועקת אלי מהספה, היא יושבת שם מכוסה
בשמיכה רואה איזה טלנובלה בטלוויזיה. אני ניגש לכיור, שם את
כפפות הפלסטיק ומתחיל לשפשף. הכיור מלא כלים. הכלבה, מארבע היא
בבית היא לא יכולה לנקות קצת, רק יושבת כל היום מול הטלוויזיה.

בתקופה שגרתי המעונות אהבתי לעשות כלים, זה היה המקום היחיד
בבית שבו יכלתי להיות לבד, זה והשירותים, ותאמינו לי
שהמאנייקים שגרו איתי היו נכנסים גם לשירותים אם הם היו
יכולים. אבל כלים אף אחד לא רוצה לעשות, לאכול כן לנקות לא.
ברגע שעמדתי ליד הכיור כל אחד היה חותך לפינה שלו.
אני מנקה את הסכין הגדולה של הבשר, עובר על הלהב בעדינות עם
הסקוצ'. אני אוהב לחתוך דברים זה תמיד מרגיע אותי. סלט חתוך דק
דק. מלפפונים חתוכים לקוביות קטנטנות, בצל חתוך לרצועות. לקחת
את הכיכר של הלחם ולחתוך פרוסות, פרוסות ברוחב של חצי סנטימטר.
אני לא מבין את האנשים האלה שקונים סכין חשמלית. אני, תן לי
לחתוך. אבל הדבר שהכי מרגיע אותי זה לחתוך סברס, אתה מצמיד
אותו בעדינות לשיש נזהר מהקוצים, עושה חתך קטן כדי להסיר את
הקצוות שלו, ואז עובר עליו בעדינות לאורך, יוצר חריץ שדרכו
ניתן להסיר את הקליפה. אני יכול לעמוד ככה שעות לחתוך סברסים.
העדינות זה מה שעושה לי את זה. העדינות והפחד מהדקירה, זה ממש
כמו אומנות. הבעיה שזה עושה לי עצירות, אז אני רק חותך, עומד
וחותך.

"מאמי תעשה קפה..."
רק גמרתי לנגב ידיים. אני מעביר מבט על הלהב של הסכין, ומכין
את הקפה. הבני זונות בסלון מדברים על מכבי. לפחות הם כיבו את
הטלוויזיה.
"אין סיכוי שמכבי של העונה תצליח להגיע לפיינל פור, הקבוצה
הזאת לא יודעת לשמור. מרגע שהם שחררו את הנפלד כל הקבוצה הלכה
פייפן. אין להם את הדבק הזה שמחבר את השחקנים, ברגע שלא הולך
לקבוצה בהתקפה היא מתפרקת."
לפחות החברים שלה מדברים בהיגיון אני מסכים איתם עם כל מילה.
אני נועל אחרי את הדלת ומספיק לשמוע את הכלבה אומרת, "הוא כל
ערב יוצא עם החברים האלה שלו, אין לו זמן אלי בכלל. אני לא
מבינה מה אני עדיין עושה איתו."

אני קונה קרלסברג בשבע עשרה שקלים, מעכשיו כל שליש בארבעה
שקלים. אני גומר ליטר בשעה הראשונה. רק אז אני מתחיל להירגע.
יושבים איתי החבר'ה הרגילים, החבר'ה של השתייה. לסמים יש לי
חבר'ה אחרים, זה לא טוב לערבב. אני זוכר מסיבה אחת שעישנתי מלא
לפניה, הגעתי מפוצץ. מישהו דחף לי שם כמה טקילות. כל הערב
הקאתי בפינה. מאז אני נזהר, לא מערבב ולא מתקרב לאלכוהול זול.
אם אני לא מכיר, אני נדבק לבירות, אף אחד לא התעוור מבירות עם
קצת מים. אני מוריד עוד כוס בירה בארבעה שקלים.
"אז מה אתם אומרים על מכבי, יש סיכוי לעוד עונה גדולה."
אהבתי את העונה בשנת אלפיים. עד אותו משחק בבולוניה לא האמנתי
שאנחנו עשויים מהחומר הזה של האלופים, נדמה לי שגם פיני לא
הבין מה נפל לו לידיים באותה שנה. אבל במשחק הזה פתאום הכל
התחבר, המשחק בין גבוהים של הנפלד ונייט. אפילו קומג'אס שאף
אחד לא ספר אותו לפני זה הצטרף לרוטציה. לא לקחנו את האליפות
בסוף. אבל הדרך שעשינו עד לשם, תאמינו לי זה מה שחשוב, רק
לראות את כל האוהדים הצהובים האלה שם. רק זה צובט לי את הלב.
הייתי באילת באותה שנה, זה היה פסח. וואלה בדיוק לפני ארבע
שנים, כמה זמן עבר מאז. בכל העיר חיפשנו פיצה. ניסינו לשחזר את
ההצלחה מחצי הגמר. אבל קטש תפר אותנו, נו טוב לפחות הוא. אם
להפסיד למישהו, אז לאחד משלנו.
אני מרים כוס לכבוד קטש, שיחלים. כואב הלב לראות בן אדם כמוהו
סובל, למרות שהוא שיחק במכבי לא סבלתי אותו. הבן זונה הרס את
המשחק הקבוצתי, אתם יודעים מה שיסבול. אנחנו מרימים עוד כוס
בירה לחייו ויוצאים.
אנחנו נכנסים "לפאבלו" אני מזמין חצי קרלסברג בארבע עשרה
שקלים, הפסקתי כבר לספור את הכוסות ששתיתי. הבית נראה לי כבר
רחוק. והעבודה עוד יותר, מישהו קולט זונה על הבר ואנחנו
מתחילים להסתלבט עליה.
אני חושב על קטש איך הוא גמר לעצמו את הקריירה, ועוד בדיוק
שהוא הגיע לשיא ביוון, קבוצה גדולה, אליפות אירופה. והיום הוא
גמור מסתובב בין רופא לרופא. גמור, מה הוא יעשה עם החיים שלו,
הוא עוד מאמין שהוא יחזור לשחק. מי יחזיר שחקן כמוהו למגרשים,
אולי בליגה השנייה, או אולי הפועל ירושלים שהוספת אליה את כל
הזקנים של מכבי.
אני מחליט לחתוך הביתה, החבר'ה עושים קצת פרצופים. מה אכפת
להם, אין להם עבודה מחר. הזונות חותמים כל שבוע בלשכה.

אני גורר את עצמי במדרגות, הכלבה רצתה לגור למעלה לראות את
הנוף ואני צריך לגרור את עצמי כל יום במדרגות. אני עוצר לנוח
באחת הקומות. האור במדרגות נכבה. אני יושב שם לבדי בחושך, הראש
דופק לי, לא כאב ראש. סתם הרגשה טובה כזאת שהאלכוהול עולה לך
לראש, אני חושב על הכלבה. מתי זה הפך להיות ככה. מתי התחלנו
ממש לשנוא אחד את השני. אני מנסה להיזכר איך הכל היה לפני
החתונה, איך אהבנו, ממש אהבנו. ועכשיו היא נראית כמו איזה גרסה
צעירה של אימא שלה. אני חושב על עצמי קצת, איך השתנתי כל
התקופה הזאת, לפעמים אני מרגיש שהיא עושה ממני סמרטוט. היא רק
משגעת אותי מאמי תעשה ככה, מאמי תעשה ככה. והיא כלום היא לא
עושה הלוואי והייתי יכל להיפטר ממנה.
אני מחזיק במעקה מושך את עצמי למצב עמידה, זה מתחיל להיות קשה.
רק להגיע הביתה וליפול למיטה. אני מדליק את האור וממשיך לטפס.
אני פותח את הדלת הכלבה עדיין יושבת מול הטלוויזיה, "חיכיתי
לך, עכשיו אתה מגיע. אתה לא חושב שיש לי חיים. תענה לי. אנחנו
נשואים למען השם. לפעמים אני מרגישה כאילו אני חיה כאן עם
עצמי."
הכלבה פותחת עלי פה. אני מרגיש את האלכוהול מסתובב לי קלות,
אני רק רוצה להניח את הראש על המיטה. הלוואי והכלבה הזאת תעלם.
אני מרים את הראש ורואה את הסכין הכבדה של הבשר קורצת לי
מהמתקן של הכלים. הלהב המבריק, עוברת לי בראש מחשבה, אני חייב
להירגע עכשיו.
סברס מוצמד לשיש, צריך להיזהר מהקוצים, לחתוך את הקצוות
בעדינות כדי לא לפגוע בפרי. חתך דקיק לאורך הפרי ולשלוף אותו
בעדינות, אני חושב על העצירות שבאה אחר כך ומוותר על המחשבה.
אני ממלמל משהו על כאב ראש עצבני, ומנסה להיכנס למיטה.
"נראה לך שאתה ישן במיטה הלילה, תעוף מכאן לסלון אני רוצה
שתחשוב טוב על החיים שלך. על החיים שלנו."
אני גורר את עצמי לספה בסלון, מנסה לא לחשוב יותר מידי על
החיים שלי. חושב עוד פעם על קטש שגמר לעצמו את החיים. אני לא
טורח להוריד את הגרביים אין למה.