אמרתי לו שאני חושבת שיש לי חרדת נטישה, אבל זה לא ממש הפריע
לו לקום כשעוד שכבתי עירומה ומתנשפת בדירה של החבר שלו. אבל
אני, כהרגלי, תירצתי לעצמי את ההתנהגות הכה טיפוסית שלו בכך
שבטח לא שמע אותי בוכה לתוך הכרית. הוא בטח לא שם לב, הרי היה
חשוך. עמוק בפנים ידעתי את האמת. ידעתי שהוא לא אוהב אותי. לא
באמת.
ניגבתי את הדמעות, פרסתי חיוך מנצח על הפנים, למרות הידיעה
הברורה שהפסדתי. נתתי לו נשיקה שידעתי שתהייה האחרונה שלנו,
ויצאתי מהדירה. ברגע שהמונית יצאה מהרחוב, פרצתי שוב בבכי. זה
מוזר, כי אני לא מהמרבים לבכות, ולחשוף רגשות. בטח לא ביום
אחד, ובעיקר לא ליד אנשים זרים.  אבל ביום הזה לא הייתי מסוגלת
להחביא את הכאב שלי.
נהג המונית היה הנהג הטיפוסי ביותר שניתן לתאר. בחור שנראה
בסוף שנות השלושים לחייו, אבל בעצם הוא בן 24. שחום עור, שבמשך
כל הנסיעה ביקש מאחד הנהגים לעבור לערוץ פרטי בקשר. בשלב
מסוים, למרות מאמציי המרובים נאלצתי להקשיב לשאלותיו הבלתי
פוסקות של דודי הנהג.
"למה כל הדמעות? לא חבל על העיניים היפות שלך?" ניסיתי בכל
כוחי לרצות את דודי בחיוך מבויש שאולי ישתיק אותו עד שאגיע
הביתה. אבל תקוותי התנפצה. דודי המשיך להציק ושאל "מי פגע בך,
ילדה?" שוב הדמעות החלו לרדת אבל הפעם בלי שוב הבעה. פניי
נשארו קפואות, מנסה לנטרל את עצמי מהסביבה. מנסה לא לשמוע
כלום. לחשוב שאני לבד, שמה שקרה היום לא באמת התרחש. הכל חלום.
דודי התייאש והמשיך בקריאות לחברו הנהג לעבור לערוץ הפרטי.
כשהגעתי הביתה, וסוף כל סוף יכולתי להתפרץ בבכי, להתמוטט בשקט
שלי, בקצב שלי. כשיכולתי לבחון תמונות שלנו ביחד ולנסות לראות
כמה מאושרים נראינו ואיך הכל נגמר לי בידיים,לא הצלחתי. אף לא
דמעה אחת זלגה. הבעה ריקה לא הסכימה להעלם מפניי.
ניסיתי לחשוב עליו, לנחש מה הוא עושה עכשיו, האם הוא חושב עלי,
האם זה קשה לו כמו שלי,
והאם כבר השתמש בקונדום שבארנק.

הכנתי לעצמי סיגריה ונשענתי על עדן החלון. חושבת עליו כשאני
מוציאה עשן, ומנסה לשכוח אותו כשאני שואפת. והנה, באמצע שאיפה,
אני מרגישה ידיים גבריות אוחזות בי באחור, מחבקות. נשיפות חמות
על צווארי, ידיים קרות משתחלות מתחת לחולצה. הוא מצמיד אותי
אליו בכוח ואני מסתובבת לכיוונו, ומגלה את מה שידעתי. מתן,
השותף שלי לדירה אוחז בי ולא מרפה, עירום למחצה, ממשיך להפשיט
את עצמו, ואז עובר אלי.
ואני, כמו חומר ביד היוצר, משתפת פעולה. מוצאת את עצמי עירומה
איתו במיטה שלי, עדיין עם ריח אהבתי בין הסדין לשמיכה. הגוף
שלו מכביד עלי, הזיעה שלו מגעילה אותי, האנחות שלו מעבירות בי
חלחלה. אני עדיין על הגב, מנסה לספוג ריחות אחרונים מהכריות,
מתחילה לזייף אורגזמה, כשסוף כל סוף אני מצליחה להזיל דמעה אחר
דמעה, כשמחשבות על קונדום שהיה לאחר בארנק, כעת בתוך גופי.