הוא ישב בחדרו מול מכונת הכתיבה ובהה.
פשוט בהה.
סיגריה אחרי סיגריה בדל אחרי בדל וכוס קפה שחור קפוא וככל
הנראה כבר קשיח על המכתבה.
צילצול הדלת הקפיץ אותו לפתע מהתרדמת המוחית שנכנס אליה.
אלה היו החבר'ה; רמי, ג'ורג, דויד רחל ועוד איזה בחורה, ידידה
של רחל.
התישבו להם בסלון, הורידו ראשים העבירו כמה גוינטים על כוס קפה
וחצי בקבוק שיבאס, החיים היפים לעתיד שיבוא כפי שנהג לומר. הוא
החליף כמה מבטים עם הבחורה. היא היתה מדהימה, העיניים הירוקות
שלה כמו הביטו דרכו, הבינו אותו בדרך שרצה לדעת, לגמוע. הם
דברו קצת בינהם שכולם בהו והתפוצצו מצחוק כשהטלוויזיה הקרינה
את פחד ותיעוב בלאס ווגאס.
הוא פרש לחדרו לנוח והתיישב מול המכתבה שוב. אך הפעם הרגיש
שהוא לא סתם בוהה, הוא הביט דרך והישר לתוך המכונה המיושנת
ואצבעותיו כאילו רקדו לבד, ללא חיבור ישיר למוחו. זה היה נפלא
כבר חודשים שהוא לא הרגיש ככה את ה "באזז" הזה.
ולפתע היא נכנסה, הניחה לידו כוס קפה שחור, חם והתיישבה על
המיטה לידו מדליקה סיגריה ופשוט הביטה בו מתקתק.
הוא הרגיש כמו מרחף, הוא הביט בה חזרה, מין מבט ישיר וכנה כזה,
שלא היה רגיל אליו כי הרחיק אותו מעצמו כבר תקופה וידיו
ממשיכות לתקתק מאיליהן כשהם מבחינים אחד בשני מחייכים.
זה היה כמו מהרגעים המושלמים האלו שיש רק בסרטים.
אחרי שעזבו החבר'ה עם הבחורה נזכר שהוא אפילו לא יודע את שמה.
הוא מאוהב בבחורה שהוא לא יודע את שמה.. זה היה מוזר לו אך
קיבל זאת כמובן מאיליו.
הוא החליט לעשות טלפונים למחרת, לברר הכל ואולי עוד יזכה
לראותה בכר מחר, או אפילו היום בערב. ליבו פרפר בקרבו. דבר שלא
היה רגיל אליו, הוא שכח עד כמה העולם נפלא. במיוחד כשאתה
מאוהב, הרבה זמן הוא לא הרגיש נפלא כל כך.
הוא חזר למיכתבה ונזכר בה כשראה את שתי כוסות הקפה. הקרה
והריקה ונזכר שאין לו סיגריות.
הוא היה כבר לחוץ לשבת שוב ולכתוב לכתוב לכתוב.
בזריזות זרק על עצמו נעלים ומעיל ודלגג במדרגות לקנות סיגריות,
הוא חצה את הכביש לפיצוציה כשהחליקה המכונית על הכביש הרטוב
ודרסה אותו למוות.