אני מחלקת שוקולד לאנשים.
מה תעשו לי?
מה?
אתם אפילו לא מכירים אותי!
אני אוהבת לחלק שוקולד לאנשים... זה הקיק שלי, הדפיקות שלי...
חוץ מזה, מה אכפת לכם אם אני מחלקת שוקולד לאנשים?
אולי אני אפילו אחלק לכם אם תרצו... אני מחלקת לכולם! טוב, לא
ממש לכולם, רק לאנשים נחמדים, או לפחות שנראים לי נחמדים.
למשל לשון, אני נתתי שוקולד! ואח"כ הסתבר לי שהוא לא בדיוק
נחמד... וגם לישי נתתי, והוא דווקא כן נחמד. וגם לבן ישע,
למרות שהוא דוחף במבות לחתולים בתחת.
ולא רק לבנים אני נותנת שוקולד, גם לבנות. לרוני נתתי, ואפילו
לנגה! כן, תצחקו, אפילו לנגה! ולמעינקו, ושקד, אחות של נועם,
וחברה שלה, ירדן. לכולן נתתי שוקולד!
אבל אני לא נותנת שוקולד לערסים. לא יודעת למה. זה יחשב גזענות
אם אני אגיד שאני לא אוהבת ערסים? אולי...
אבל אני לא מחלקת להם.
אולי זה בגלל שאני קצת מפחדת מהם... מממ, מפחדת זו לא המילה...
אני לא פוחדת שהם ירביצו לי, אבל אולי אני נגעלת מהם? מהשפה
שלהם? מהלבוש? המוזיקה?
יופי, עכשיו אני גזענית...
אבל חוץ מזה, אני אתן לכולם שוקולד!
אה, אולי לא לפרחות. אני לא אוהבת פרחות. וזה דווקא לא בגלל
הלבוש וכל מה שהזכרתי אצל הערסים. ההתנהגות שלהן פשוט דוחה
אותי. למשל:
בטיול לאילת שנסעתי עם טל והדר, היו איתנו פרחות, שכל היום
קיללו אותי, ודחפו אותי והיו ממש מגעילות. אח"כ כשנהייתי חברה
של עומר, שאותו הן העריכו, פתאום הן באו אליי: "סליחה שהיינו
מגעילות, נה נה נה, שה שה שה..." תמותו!
אז לפרחות אני לא אתן שוקולד. כן, אני החלטתי. להן לא.
אבל חוץ מזה, לכולם אני אתן שוקולד!
טוב, לא לכולם. לסתם אנשים לא. מה לי ולהם? ילכו לקנות לבד!
אני אתן רק לפריקים החמודים שבמרכז. כשנותנים להם שקל בשביל
שיקנו סיגריות, הם נותנים לך קצת מהקולה שלהם. הם בסדר ככה.


מישהו רוצה שוקולד?