את זוכרת איך אז כשהיינו קטנות
היינו אוספות בשלכת עלים
איך תמיד היינו מבינות
אחת את השניה בלי מילים
ותמיד כשהייתי קצת עצובה
את היית שם לידי
מחייכת אליי, איך הבטחת לי אז
שתמיד תישארי לצדי
וכשגדלנו קצת איך יכלתי לשכוח
את המחשבות שחלקנו ביחד
את הזמנים שהיינו צוחקות בלי סיבה
ולא ידענו כל שמץ של פחד
איך אז נדחקת לפינה במוחי
ונשמתי לך הייתה כלא
ומעיניי זעקת לעזרה
אך לא הקשבתי לך ממילא
ואת זוכרת, פעם, כשהלכנו על החוף
דיברנו שעות על הכל
כתבנו את שמנו ברגלינו היחפות
והתלכלכנו כהוגן מהחול
ואז אמא כעסה עלינו נורא
והיינו צריכים לחזור
ואיך צחקנו ורצנו אל הים בחזרה
והיא רק חייכה בלי להביט לאחור
והייתה תקופה ששנאתי אותך
האשמתי אותך בהכל
איך שכחתי שפעם, את זוכרת שפעם
התלכלכנו ביחד בחול
ואיך צעקת לי אז, איך בכית בלי מילים
איך את לבי הרטטת במפל של צלילים
למרות שלא ידעתי שאת עוד שם
את נשארת בתוכי, מתחבאת בצלם של שבילים
ובשביל החסום אל לבי
אל התודעה הכלואה בין חומותיי
רק בים של דמעות על רפסודה של זיכרונות
הצלחת בחלום להגיע אליי
ואיך מאז שהרשית לי לבכות
אני עושה את זה הרבה
רק עכשיו כשאין לי כוח יותר
את חוזרת אליי מתוך הערפל
לא אל תכאיבי לי יותר
בואי נשתוק כמו פעם
את זוכרת איך פעם, אבד לי הטעם
שלך?
לא אל תלכי לי עכשיו
עד שמצאתי אותך
ואיך כל הזיכרונות שזכרתי היטב
פתאום נשכחו מלבי
את לא צריכה לצעוק, כן גם לי זה כואב
אבל עכשיו את שוב בקרבי |
