1. חוץ, בוקר מוקדם. גג הבית של איתמר.
איתמר יושב על הגג, מסתכל על הנוף.
2. פנים, יום, בוקר, החדר של איתמר.
איתמר מרים את ראשו מהכר בתנועה חדה, כמישהו שמתעורר מחלום רע.
הוא מעיף מבט בשעון. השעה בסביבות עשר וחצי.
איתמר
שיט!
הוא קם בחטף, עדיין לבוש בבגדים שישן בהם, לוקח את הארנק וזורק
אותו אל תוך תיק ביה"ס ויוצא בריצה מן החדר (o.s - קול טריקת
הדלת של הבית).
3. פנים, יום, בוקר מאוחר. בית הספר של איתמר.
איתמר רץ במסדרון ביה"ס, חולף במהירות על פני המורה שהולכת
לכיוון הכתה, נכנס מהר פנימה.
4.. פנים, יום, בוקר מאוחר, הכתה של איתמר.
איתמר נכנס לכתה ומתיישב במקומו הקבוע (והיחיד הפנוי בכתה),
ליד נער שעסוק בסידור דפים בתוך קלסר.
איתמר
היי. (מחייך) היו שיעורים במתמטיקה?
הנער מתעלם ממנו.
איתמר
נו, אסף! מתמטיקה, שיעורים?
אסף ממשיך להתעלם ממנו.
איתמר פונה אחורה, אל היושב בשולחן שמאחוריו.
איתמר
יו, יוני! היו שיעורים במתמטיקה?
יונתן (יוני) יושב ליד השולחן האחרון בכתה. הוא חיוור מעט,
ושקט. עיניו אדומות. הוא לא מגיב.
המורה נכנסת לכתה, מניחה את תיקה על הכסא שליד שולחנה ומתחילה
להקריא שמות. איתמר מסתובב במהירות ופניו אל המורה, על מנת
להמנע מנזיפה. המורה אינו קוראת את שמו של איתמר, וכשהיא גומרת
להקריא את השמות היא מתיישבת ליד השולחן באנחה.
איתמר (מרים את ידו)
המורה, לא קראת אותי!
המורה מתעלמת.
מורה
(נשענת על השולחן, אל מול הכתה) ובכן... כמו שרובכם בוודאי
הספקתם לשמוע... (לוקחת נשימה), אירע פיגוע הבוקר, במרכז
המסחרי. (לוקחת עוד נשימה) וכמו שאתם וודאי יכולים לראות...
ישנו מקום ריק בכתה... (משתנקת).
איתמר קם, נעמד ליד כסאו ומסתכל סביבו, מחפש את המקום הריק,
ואינו מוצא אותו. לבסוף מבטו נח על הכסא שהרגע קם ממנו, שהוא
היחיד הריק בכתה.
איתמר
(בלחש, כמו אל עצמו) אההה?
(בקול רם) אהה... המורה?
המורה לא שמה לב, כיוון שהיא עסוקה בלנסות ולהחזיר את נשימתה.
מורה
סליחה. (נאנחת) ובכן... איתמר שלנו איננו... (מושכת באפה) אני
מצטערת, זה קצת קשה לי... בכל מקרה (אנחה) היועצת תיכנס הנה
בעוד מספר דקות, לשוחח עם הכתה.
איתמר עוד עומד בכתה, מנסה למשוך את תשומת ליבם של חבריו. הוא
צועד אל המורה, מנופף בידו אל מול פניה. היא אינה שמה לב, אלא
מוחה את אפה. איתמר עובד אל מול הילדים בכתה, מעביר את ידיו
מול עיניהם. אף אחד לא שם לב. איתמר בוהה בהם, ונעמד על שולחן
המורה, מנופף בזרועותיו וצועק. אף אחד לא שם לב אליו. הוא יוצא
מהכתה והדלת נסגרת אחריו בטריקה.
5. חוץ, יום, בוקר מאוחר, ליד הכתה של איתמר.
על לוח המודעות שליד הכתה של איתמר מודבקת מודעת אבל על שמו.
איתמר יוצא מהכתה ורואה את המודעה, עומד בשקט כמה שניות ואז
ממשיך ללכת.
6. פנים, יום, צהריים, החדר של איתמר.
איתמר נכנס לחדרו, תיק ביה"ס על כתפו. על הכסא בחדר יושב איש
לבוש בחליפת עסקים, בידו מזוודה. הוא מחשב דברים לא-ידועים
במחשבון מדעי גדול. איתמר מביט בו בתמיהה. האיש מחווה בידו אל
איתמר, כמבקש ממנו לשבת.
איתמר מתיישב.
איתמר
מי אתה?
האיש
אני המוות, נעים מאוד. (מושיט ידו ללחיצה)
איתמר
(מביט ישר בעיני המוות ולא מושיט את ידו בחזרה)
אהא.
המוות מחייך.
איתמר
נראה לי שבאת קצת מאוחר, לא? לא הייתי אמור למות כבר, במקום
להסתובב ולשמוע שאני מת?
(קם ומתחיל לסדר דברים על השולחן בעצבנות)
המוות
אבל אתה כן מת.
איתמר מסתובב אל המוות ומרים גבה בחוסר אמון.
המוות
כן.
איתמר
אני כאן. אני עומד מולך ומדבר איתך. באת לקחת אותי אבל נתקעת
בפקקים או משהו אז הגעת רק עכשיו?
המוות
(מחייך)
יש לך חוש הומור.
איתמר לא מגיב.
המוות
ובכן, אנסה להסביר לך. היית אמור למות היום בשעה 7:42 בבוקר.
אלא שזה לא קרה. לא התעוררת בזמן הבוקר.
איתמר
(מסנן בשקט מבין שפתיו)
כן, שמתי לב.
המוות שותק.
איתמר מעביר יד בשערו בחוסר מנוחה.
המוות מאזין בדריכות.
איתמר
איך זה קרה?
המוות
היית אמור למות. כך נכתב בספר שלך. אבל, כנראה שנמחקה שורה
בספר, אך לא בספרים של כולם. משמע, מבחינתך אתה חי, אך לא
מבחינת כל השאר.
איתמר
נכתב? נכתב איפה?
המוות
יש ספרי גורלות פרטיים וספר גורלות אחד גדול. בספר הגורלות
הגדול נכתב שמתת, אולם בספר שלך אתה עוד חי. זו הטעות.
איתמר
זה הכל?
המוות
כן, זה הכל.
איתמר
שורה אחת בספר אחד?
המוות
כן, זה הכל.
איתמר
זה לא נראה לי הגיוני.
המוות
זה לא צריך להיות הגיוני, זה פשוט ישנו. זה הגורל.
איתמר
הגורל? אני לא מאמין בגורל..
המוות
אבל זה לא משנה את אחיזתו בך.
איתמר
אבל...
המוות
הגורל חזק ממך. הוא חזק מכולנו; אתה עוד תיווכח בזאת.
איתמר
ואין אפשרות לשנות את מה שנכתב?
המוות
לא.
איתמר
למה לא?
המוות מחייך חיוך-יודע-כל. איתמר לא אומר דבר. המוות שוב מושיט
ידו ללחיצה, אך איתמר לא מושיט את ידו בחזרה. המוות קם ויוצא
מדלת שמובילה אל מרפסת, משאיר דלת פתוחה. איתמר קם ויוצא
אחריו, אך כשהוא מביט החוצה אין שם איש. איתמר נאנח וחוזר
לחדר.
7. "מעבר" - משך אחר הצהריים והערב בחדרו של איתמר.
איתמר בחדרו, יושב/שוכב על המיטה. הזמן חולף - השעות בשעון
מתחלפות, הוא מחליף תנוחות. מסתכל על הפלאפון שלא מצלצל בכלל
במשך כל היום. קורא ספר, שומע מוזיקה, משחק עם עצמו בקלפים.
איתמר קם מהמיטה, לוקח את המעיל שלו, פותח את הדלת שהמוות יצא
דרכה החוצה, ועולה אל הגג.
8. חוץ, בוקר מוקדם, גג הבית של איתמר.
איתמר יושב על קצה הבניין, מסתכל אל הנוף [אותה תמונה כמו
בסצינה הראשונה]. לאט לאט הוא דוהה ונעלם.
פייד אאוט. כתוביות.
במקורו התסריט היה משהו שונה לגמרי, עבר שינויים וגלגולים
רבים, מכוונים ולא מכוונים, עד ש(לאחר הצילומים) הגיע לגרסאתו
הנוכחית (פחות או יותר) שעלתה הנה.
הופק, צולם, שוחק ונערך כסרט גמר י"א במגמת הקולנוע בביה"ס
"מנור כברי", ויצא ממש-ממש לא משהו.
בפסקול:
חלקים מהשיר "Wake Up", מתוך "Above" של מאד סיזן (בסצינות
אחת, שתיים, סוף שש, שבע ושמונה).
חלקים מהשיר "יש זמן" מתוך "החברים של נטאשה" של "החברים של
נטאשה" (בסצינות שלוש, ארבע וחמש).
|
