אין לי נטיות התאבדות...
מוזר לי שכולם חושבים שכן. אז אני אולי עוד נערה שאולי סיימה
להתבגר ואולי לא. זה נתון לשיקולים.
הסטיגמה של בני טיפש-עשרה כוללת: מרדנות במערכת, מרדנות בהורים
ורצון מסויים לא להיות פה. זה אכן גיל קשה. זה הגיל הכי קשה!
כך טוענים רבים שעברו את הגיל הזה. בתור נער/ה אין עצמאות
(ההורים והמערכת גזלו אותה), ונראה שכל העולם אומר לך מה
לעשות, זה קשה כשאין לך מילה בחיים של עצמך. כשכולם קובעים לך
את הדעה, ולעומת זאת מלמדים אותך על דמוקרטיה ועל חופש ביטוי
וחופש דעה... הכל אשלייה. לכן יש נטייה של מחשבות אובדניות
לכיוון הלא-נודע, כי אם פה בטוח שלא טוב אז אולי שם יהיה יותר
טוב...
אז גם אני לא מסתדרת עם ההורים שלי, אבל בעצם, אף אחד לא מסתדר
איתם, וכאן זה לא הגיל, זה באמת ההורים, כל החברים שלי יעידו
לטובתי על מה שהולך אצלי בבית. אני רוצה לחיות, עד עכשיו חיי
לא היו קלים, אבל יש לי שאיפות וציפיות ויש לי תקווה וגם אמונה
בעצמי. אם אמות כך שלא עשיתי כלום בכך, וסתם ביזבזתי זמן. אולי
שיניתי חיים של כמה אנשים, יכול להיות שבלעדיי הם לא היו אותו
דבר, לא מחייב שלטובה, ואולי סתם ביזבזתי להם זמן... אין
לדעת...
אם אחדל מלהתקיים... האם יהיה לאחרים יותר טוב? אני חושבת
שהתשובה היא: "לא"! ולא בגלל שאני חושבת שיש כאלה שיקח להם זמן
להתגבר על מותי, ולא בגלל שאני חושבת ששיניתי את עולמם (אולי
רק עזרתי להם להבין דבר או שניים על עצמם) ולא בגלל שעשיתי
משהו חשוב במיוחד, או שכן, לפי תיאוריית אפקט הפרפר. פשוט בגלל
שלא ראיתי דברים טובים צומחים ממוות... חוץ מפרחים. אנשים
סביבי באו והלכו, טוב לא נכנסו בדלת כשהלכו. ראיתי מחלות
שלוקחות חיים צעירים שבאמת לא הספיקו לחיות. ראיתי רצון שלוקח
את עצמו בתנועה אגואיסטית לעולם אחר. ראיתי חיים שלוקחים חיים
אחרים בגלל כל הסיבות הלא נכונות, לא שאני חושבת שיש סיבות כן
נכונות. ראיתי שגיאה של שנייה שעלתה יותר מכל דבר אחר. אני גם
רואה מסביבי אנשים, שאינם חיים, נפשית. מה הטעם לחיים אם אין
חשק לחיות? הרי כולנו נמות בסוף! אז למה לא לנצל את הדרך? לפי
דעתי, הדרך לא פחות חשובה מן המטרה עצמה. כמובן שיש עליות
וירידות, אבל כמו כל המשפטים החכמים והישנים, צריך לרדת בשביל
לעלות.
לא רוצה מטרה קיומית. רוצה להנות מהרגע בלי להרוס את הרגעים
שיבואו לאחר מכן. רוצה לחוות דברים שלא חוויתי. רוצה ללמוד
לאהוב, לשנוא, להאמין, להתפורר, להפרד, להתרגש, לחבר, לפרק,
לבנות, לפתח ציפיות, לא להישבר כשהן מתנפצות, להיות אדישה
ולעומת זאת לאמץ את הרגש חזק, רוצה להתמודד עם דברים שיכולים
לשבור אותי ועם דברים שיכולים לבנות אותי, רוצה דברים שאני לא
יכולה להשיג, רוצה להיות פתוחה עם אנשים ומצד שני מסתורית
ומופנמת, רוצה ללמוד להבדיל בין התמימות שלי לבין כושר ההבחנה
שלי, רוצה ללמוד את עצמי. ואוכל לעשות זאת רק בעזרת חיים.