אמצע היום.
לפתוח עיניים ולהרים את הראש מהכרית - המאבק היומיומי.
מעגל של שיגרה שנשברת על ידי שיגרה אחרת וחוזר חלילה.
איזה חולצה אני אלבש היום? אילו נעליים? השטחיות הורגת.
טרנינג פשוט יספיק.
לצחצח שיניים . אי אפשר לדעת מי יקרה בדרכנו.
ארוחת בוקר אופציונלית.

April fools.

טלפון.
זה הוא וזו אפילו לא בדיחה.
מי מתקשר בשעה כזו?
כנראה הוא ממש חרמן.
"טוב, אני אראה אותך בערב. אולי."
ניתוק.
המרדף האינסופי שלנו אחרי אהבה, כשכל מה שאנחנו מקבלים זה זין.
לפנים.

לצאת מהבית. להרוויח את לחמנו בעמל רב, ולחזור הביתה.
לשבת מול המחשב, להשתעמם מרוב השיעמום, לדפוק איזה nap, לקום
ולנשנש איזה משהו.

להתקשר לפרטנר הקבוע.
כבר מזמן איבדתי את החשק לגרום לו לאהוב אותי.
בקטנה.

כעבור חצי שעה צפירה מלמטה.
אני יורדת ואנחנו נוסעים בעיר. זה לא מוביל לשום מקום אבל
עושים את זה בכל זאת.
עוצרים במקום הקבוע.

האוטו מלא אדים בגללנו. הוא גומר בחוץ. לא בטוח במיוחד.

הטלפון מצלצל.
זה הוא וזו אפילו לא בדיחה.
כבר מזמן איבדתי את החשק לגרום לו לאהוב אותי.

April fools.