שם בארץ של ברזל, שנאה ודם,
נמצא רוצחו,
נמצא שם האדם.
שם בארץ של כאב, בדידות ועצב,
העתיק מכולם נשאר,
אין מילים לו ולא קצב.

שם דומם הוא, שקט,
מתבונן ברוגע,
היממות סופר,
חיי אחד, לו הם רגע.
שורשיו אינם חותכים, אינם פוגעים לפתע,
הוא רק האור והמים צריך,
אדמתו חיה היא, לעולם לא מתה.

הוא רואה הכל,
הכל שומע,
אך מי חשב לשאול אותו,
או לחפש בו רע?

עץ יחיד, עץ בודד,
אבד מול שריפה,
אבד מול ברזל,
כרתו אותו.
הרגו אותו.
הרגו את שורשיכם.