|
מזמן לא ראיתי את אלה
שהקשבתי להם לאורך זמן,
שפרטתי כל הברה שלהם
לנימי רגש בלתי מתכלה.
הם מהדהדים בדימיוני
כמו קולות שנצעקו למערה
מדברים למוחי את שדיברו לעצמם.
לעולם לא ייעלמו לי צליליהם,
כי נותר בי קול הוויתם.
כי הפכו לקול מקולי.
ברדיוס היקפי של גלי תהודה
מקיפים ומשדרים לי
את עצמם כחידה.
ועל זה אני להם מודה. |
|
|
כואב לי הסלוגן
כי הכלב השתין
לי על הרעיון,
ובגלל זה לא
התעוררתי בזמן!
לו יהי, בתירוץ
עלוב לסלוגן עוד
יותר עלוב,
בתוך חיים...
שלא תדעו עד כמה
עלובים!!! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.