אפרת קורן / לילה |
את קולו בדממה.
נשמעים הרהורים שנשמעו אתמול
וגם חדשים שנוספו מארועי ההמשך
מתגוששים בין תקוות ואכזבות,
מטפסים בסולם של איברי הצער
ומסרבים לצאת.
מתנחלים להם בין קפלי המוח
ובונים שם שכונות של החלטות וחרטות
עצבונות ומנגינות,
עד שבאה העייפות
ומורידה את מסך העיניים
לעולם שכולו פאזל בלתי הגיוני
שמתקיים לו כנגד כל הסיכויים.
בחושך הזה עושים את כל המעשים
ומתנסים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|