ניצבת מולי
גא, חזק, משעור קומה
ייצור מלכותי, חופשי
שלנפשו לא הושמה -
לא רסן ולא רתמה.
ניצבת שקט
פסל עצום
בעל חיביון לב שאותך משרת
שבו אלף רטטות וחרבות מחודדות
חרש, חרש כמעט רדום.
ניצבת עומד
לא מתקרב
סמל בוהק, נראה אובד
הדפקת על דלתותיי
וביקשת שאפתח את שעריי
וכה נכנסת - ממך אינני חרד.
ניצבת בפנים
אשליה מתוקה
וחושיי שרים ואיבריי צוהלים
ועל חזך האדיר חרוטה ברכה
אשליה מרירה, של שלום ושלווה
כי אתה היא הבשורה
שנשואה על גבך,
אתה הוא הסמל לנבואה
הניצחון הגיע - היא התממשה.
ניצבת מוכן
מבריק שיריון וחרב
ובך יותר ממעש פשוט-האדם
בך צבא שמתעורר לעת ערב
ואני שוכב בשיכרון חושים
ואתה פוקח עיניים ומדליק לפידים
ממך פורץ ליגיון סוער
זורע חורבן והרס
מכה חזק ומהר
הושמתי על ידך ללעג ולקלס
חייל רדום שלא יתעורר
אלא, לפקודתו של הדס.
הו, מה רם כוחך
סוס טרויאני נפלא
שאותו לא הערכתי
ואת עומקו לא ידעתי,
מה חבוי עוד בך
זאת לא אדע.
את חומותיי היפלת
את חייליי כילית
ואת אמוני שלי רימית,
כל חלק בי כבשת
ובו עשית כפי שרצית.
את חומותיי אבנה שוב - בניתי
את ביצוריי אחזק שוב - חיזקתי
את הכלים אייצר שוב - ייצרתי
ובמקום שבו נזרע החורבן
אנדרטת סוס - תעמוד שם.
אך, מה אעשה כעת
כיצד אחיה כמלך
שלו, לא עם
ולו רק פסל, סמל שהוא איבד את כולם
מולך על שממה,
אין הוא מלך -
הוא נשמה תועה.
שמישהו ימצא אותי. |
