'אין מה לעשות' אמר הקריין והמרואיין מעברו השני של הקו הנהן
בשתיקה, אבל אף אחד שהקשיב לרדיו באותו הזמן לא היה יכול לראות
אותו. רחל התעוררה בבהלה והסתכלה על הספרות הזוהרות שבצג
הרדיו. השעה שש. עוד מוקדם. רחל קמה מהמיטה, מזיעה, ולחצה על
הכפתור בקומקום החשמלי. היא ישבה לרגע על הכסא במטבח ואז נכנסה
להתקלח. כשיצאה מהמקלחת רתחו כבר המים ורחל שתתה את הקפה בתוך
השקט. במשרד היה הכל כמו אתמול. אנשים ישבו מול המסכים וחשבו
איך למכור עוד, רחל ישבה מול המסך ותקתקה במהירות על המקשים
האפורים. השבוע עבדו על פרוייקט של מזון כלבים, עוד יומיים
צריך להציג תוצאות ללקוח ואלה מהגרפיקה כבר היו על קוצים. רחל
ישבה מול המסך ותקתקה במהירות עד הצהריים. כשחזרה רחל מההפסקה
היה נדמה כאילו רוח רעה עברה על המשרד. אנשים התהלכו בצעדים
גסים בין הקירות ,רויטל המזכירה, שתמיד הייתה צועקת על כולם,
ישבה מכווצת ליד שולחן הקפה והחזיקה את הבטן, רחל עצרה לידה
ורויטל הרימה את מבטה אליה 'שוב פעם המחזור הורג אותי' היא
אמרה בקול שקט ותחושה מוזרה של רוך נכנסה לרחל ללב. פתאום היא
שלחה את היד שלה וליטפה לרויטל את השיער, לרגע נשארו כך שתיהן
ואז אמרה רויטל 'אולי יש לך כדור?' אבל לרחל לא היה.
לקראת סוף היום בא אלי לעמדה של רחל ונעמד לצידה, נשען על המסך
הגדול. 'יום הולדת שמח' הוא אמר וחייך אל רחל. היא הסתכלה בו.
שערה לבנה הייתה מסתלסלת בצד ראשו. 'מה?' היא אמרה, 'יום הולדת
שמח' הוא אמר שוב, במהירות, כאילו יכולות השנים לברוח, או
יכולה רחל להיעלם, להימוג אל האויר העקר, 'חשבת ששכחתי'. 'אבל
יש עוד חודש עד היום הולדת שלי' אמרה רחל, עוד חודש שלם, חשבה,
ואני בת ארבעים. בת ארבעים. אלי עדיין עמד שם, מסתכל על רחל
היושבת, 'איך התבלבלתי,יא אללה, זה הכל המחשב המטומטם הזה
אפילו את התאריך אי אפשר להוציא ממנו' 'שיהיה לך מזל טוב בכל
מקרה,רוחי' הוא הסתכל עליה עוד רגע ואז פנה ללכת. כשהסתכלה על
גבו המתרחק לעברו השני של המשרד היה לרגע נדמה לרחל שרצתה
להגיד לו משהו, משהו ממש חשוב.
בסוף היום הרימה רחל את ראשה מהמסך וראתה כי נשארה לבד במשרד,
רק בעמדת המזכירה ישבה מישהי. רחל לקחה את תיקה ופסעה אל
המעלית. כשעברה ליד מקומה של רויטל פנתה אליה פתאום האישה שלא
הכירה ושאלה אם יש לה אולי סיגריה כי היא שכחה את שלה במכונית,
'אני לא מעשנת' אמרה לה רחל. היא הבחינה בכרס הקטנה של האישה
הזרה, ' את בהריון' שאלה בביישנות שהפתיעה אותה עצמה, 'כן'
אמרה האישה הצעירה, אחר כך ליטפה את בטנה, 'שישי', היא אמרה
בשקט. 'איפה רויטל?' שאלה רחל. האישה הזרה הסתכלה בה, מרימה
אליה את עיניה, 'הלכה הביתה, לא הרגישה טוב'. רחל החזיקה
בחוזקה את תיקה, היא אמרה במהירות שלום לאישה הזרה ויצאה
מהמשרד בתחושה סתומה של בהילות שליותה אותה גם כשצעדה ברחוב.
שמש חזקה הייתה תלויה מעל הרחוב הריק. מכה בעורפה של רחל, איך
יכול משהו לגדול בשמש הזאת, החזקה, חשבה רחל כשעברה ליד עשבי
הבר המאובקים שבמגרש שבקצה הרחוב, ואז נזכרה בחלום. איך שכבה
שם והאישה הזקנה מראה לה, מחזיקה אותו מול הפנים שלה, 'הרחם
שלך נשרף' אומרת שוב ושוב.