גם מאין יצאת אל עמך,
גם ראית משכנות העוני.
חורבות בנית והחרבת בידך.
למה זה לא תעזוב עימנו.
אימתי יבוא אליך הנביא אשר בהר,
ולו תאמר דבר עד בוא הדור אשר תוכיח.
אליך ינהרו גויים,
יבואו עדי ארץ גם.

ממה שלא נחשלת, נחנו טוב.
ממתי יבוא גואל אל העם אשר בהר,
שלא יבין ולא יראה את בוא החום.
כערער בערבה ישקוט לבטח
כאילן בקצה תהום, יניב פריו.

כנשר על גוזליו ירחם
כגל על פני המים יעופף.
כגל העוזב נחל
כנחל עוזב חוף
כמים העוזבים שמים.

כמוני וכמוך
וכמו כל שאר הרחוב.
אנשים ללא פנים ובלי עיניים.

ממתי אני לבד
ממתי אתה איתי,
ממתי אני לבד, כאן, שוב איתך.
ולמה תעזוב אותי לנשמתי,
ולא תאבה ללכת אל העיר שלנו.

אין אדם שאין לו דמות הגוף, ונשמתו
זורחת אל מאור שמי התכלת.
אין נפש, אשר אין לה דאגות,
והיא שואפת אל מקור כל טוב ואמת.

גם אני איתך, שוב לבדי.
אל לא נודע הלכתי.
גם אני איתך אשבור גופי, אליך.

גם אני כמו כולם, אליך בוא אבוא
בזמן אחר.

לא, לא עכשיו.