|
הלקי אותי בשוטי עשבים
כפות אגרר באבק פרסותיך.
את, שנתת בי טעמי שיניים
ואסרת את דמי לעולמים
בואי גבירה ושפחה וזונה
לאלף אדונך, משרתך הפרוץ
נתגלגל עלי מרבדי נעצים
נאמץ כל שריטה ודקירה אל הנצח
בוודאי חשבת שיהיה זה קל
כשתאמרי: "אתה שלי".
הנה הוא אוחז בי שוב
בקוריו הדביקים מחבק אותי
אל הסיוט
"אתה שלי" הוא מכריז
בפכפוך אלכוהול
"שלי"
אני מקיא בפינת הבר.
שלם את המקדמה
זהו זיכרון דברים
אשר אין ממנו חזרה.
אל תחפש שחרורים
באותיות הקטנות
הערות השוליים רק
אוחזות בעמודים מתוך הרגל
חתום,
אתה כבר שלי. |
|
|
יש לנו אהבה,
היית מאמינה?
יגאל עמיר, גונב
מערן צור,
למטרות חיזור
והורמונים בעודו
עומד אל מול
מרגלית, טוב לא
מולה ממש, אבל
כשיש תמונה,
דיכאון והרבה
זמן פנוי, הכל
אפשרי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.